מסטיק נדבק לקיבה ובשמן זית אסור לטגן? המיתוסים שחייבים להתנפץ

מסטיק

1. למסטיק לוקח שבע שנים להתעכל. הוא גם עלול להידבק במערכת העיכול או להיתקע בוושט ולגרום לחנק.

בואו נסכם את זה כך, בזוקה ג'ו יכול להיות רגוע, זה ממש לא מדויק. ראשית, צריך לנהוג בזהירות בעת הלעיסה כדי להימנע מחנק, אבל זה נכון לגבי כל מזון שנכנס לפה.

אכן, בסיס גומי הלעיסה הוא לא דבר שקל לגוף לעכל. תהליך הפירוק שלו בקיבה לא דומה לזה של מוצרי מזון אחרים. גומי לעיסה עשוי בדרך כלל משרף או ממוצרי פלסטיק מבוססי נפט המכילים חומרים או תמציות בטעמים שונים, כמו גם סוכר או ממתיקים מלאכותיים. אז בוא נגיד שבריא זה לא. חלק ממרכיבי המסטיק, כמו חומרי המתיקה והציפוי, יכולים להתפרק בקיבה, אך לרוב בסיס הגומי יישאר כפי שהוא וימשיך לנוע בגוף. בסופו של דבר, הוא יעבור מהקיבה מהמעיים עד ליציאה בשירותים. ולא, זה לא לוקח שבע שנים.

מאידך, אל תמהרו לבלוע מסטיקים - כמות גדולה שכזו עלולה לגרום חסימת מעיים וזה בהחלט לא משהו שאתם רוצים לסמן עליו וי.

שמן זית

2. אסור לטגן בשמן זית.

הסיבה למיתוס הזה נעוצה ב"נקודת העישון" של השמן. מדובר בטמפרטורה בה שמן מתחיל להישרף ולהוציא עשן. הדבר שוחק את ערכיו הבריאותיים ומייצר טעם לוואי במזון.

שמן זית הוא השמן העשיר ביותר בחומצת השומן המומלצת והעמידה ביותר בחימום, חומצה אולאית. הוא מכיל כ-73% חומצה אולאית (לעומת שמן קנולה לדוגמה המכיל כ-63%). בניגוד לאמונה הרווחת, לשמן זית איכותי נקודת עישון המתאימה גם לטיגון עמוק והוא עשיר בנוגדי חמצון טבעיים התורמים אף הם לעמידותו בתהליכי החימום. אותם נוגדי חמצון הם אלה המקנים לו גם חלק מסגולותיו הבריאותיות, ובעת טיגון הם יעברו אל המזון המטוגן.

יש לציין כי טמפרטורת העישון של שמן הזית משתנה בהתאם לסוג השמן ואיכותו. ככל ששמן הזית איכותי יותר ורמת החומציות שלו נמוכה יותר, כך טמפרטורת העישון שלו גבוהה יותר והוא נחשב ליציב יותר.

קטניות

3. הוספת מלח בזמן בישול קטניות מעכבת את התהליך.

אם מדובר בסוג של קטניות יבשות, דוגמת עדשים, חומוס ושעועית, אז ככל שזמן השרייתן במים לפני הבישול יהיה ממושך יותר, כך הן יתבשלו מהר יותר. אין לכך קשר לבחירה האם להוסיף מלח או לא.

קירור

4. אסור להכניס אוכל חם למקרר עד שהתקרר לחלוטין.

רוב בני האדם מאמינים שיש לתת לאוכל להתקרר לפני שמכניסים אותו למקרר כדי להימנע מהעלאת טמפרטורת המקרר. זו עלולה להוביל לפגיעה באיכותם של שאר מוצרי המזון הנמצאים בו. זה לגמרי לא נכון ואפילו קצת מסוכן. אם משאירים את האוכל בחוץ ומחכים עד שיתקרר לחלוטין, עולה באופן משמעותי הסכנה שיתפתחו בו חיידקים מזיקים.

אבטיח

5. אסור לשתות מים אחרי אכילת אבטיח.

ישנה אמונה שגויה לפיה שתיית מים לאחר אכילת פרי (בעיקר אבטיח) או בזמן אכילתו גורמת כאבי בטן או שלשולים. אולם היא חסרת תימוכין רפואי או מחקרי.

פנקייק

6. אסור להפוך פנקייק עד שמופיעות בו בועות.

ובכן, זה תלוי בסמיכות הבלילה שלכם. אם הבלילה שלכם דלילה מדי וזמן ההמתנה עד להפיכת הפנקייקס ארוך מדי, ככל הנראה - הפנקייקס שלכם כבר נשרפו.

מקושקשת

7. חלב הופך את הביצה המקושקשת לאוורירית יותר.

זה אולי יפתיע לא מעט אנשים, אבל דווקא תוספת החלב היא זו שעלולה להשאיר אתכם בסוף עם מקושקשת עשויה מדי. הסיבה? החלב מדלל את תערובת הביצה ומתאדה יותר מהר מהנוזלים שיש בביצה עצמה.

פסטה

8. פסטה שנזרקת על הקיר ונדבקת - מוכנה

זה טריק נחמד ואולי אפילו פעולה משעשעת עבור ילדים קטנים, אבל זו לא הדרך להכנת הפסטה המושלמת. למען האמת, דווקא אם "הצליח" לכם, כביכול, והפסטה נדבקה לקיר - יתכן שבישלתם אותה יתר על המידה. "הדבק" המאפשר לה להידבק הוא למעשה העמילן המופרש בעת הבישול. לכן ההמלצה היא לדבוק בשיטות הקלאסיות, כמו למשל, שימוש בטיימר או טעימה לאורך הבישול. כמו כן, יש לקחת בחשבון שבדיוק כמו עם סטייק כך גם בפסטה, כל אחד מאיתנו אוהב מידת עשייה מעט אחרת.

תפוח אדמה

9. הוספת תפוח אדמה למנה יכולה להציל אותה אם הומלחה יתר על המידה.

זה אולי יכול היה להיות סוג של גלגל הצלה נחמד לבשלנים עם ידיים שמאליות, אבל ככל הידוע, הוספה של תפוח אדמה לתבשיל שהומלח יתר על המידה, לא תציל את המנה. תפוח אדמה יכול לספוח מעט מהנוזלים המיותרים, אבל לא ברמה משמעותית מספיק.