את המקומות האלה אסור לפספס, אבל קשה למצוא - הם מסתתרים ליד השוק

עבור רבים מאיתנו רחוב הכרמל בתל אביב מתחיל עם החנויות הראשונות במורדות השוק. אך דווקא בבלוק האחד שאינו ״שוק הכרמל״, השוכן מול גינת הכובשים, נחבאות להן שתי פנינים קולינריות. האחת, קפה תמתי בכרמל 12, ותיקה ובעלת שם בקרב חובבי קפה. השנייה, לה סיטה (La Cité) בכרמל 4 - בת חודשיים בלבד ועושה את צעדיה הראשונים בסצינת האוכל המצליחה של השוק וסביבתו. מאחורי שני השמות הללו עומדים שלושה שותפים: מיקי ומירב פרץ ואבישי בן ארוש.

על קפה תמתי שמעתי מחברים בזמן שניהלנו שיח בו ניסינו להכתיר את הקפה הטוב ביותר בתל אביב. לפני שהגעתי למקום, שמרתי בקנאות את ספל הקפה השני של אותו היום. רק בשעה 16:38 זכיתי ללגום את ההפוך החזק הטעים ביותר שיצא לי לטעום במחוזותינו, ולא, אני לא מגזימה. הוא סמיך, קטיפתי, עשיר בארומות ובטעמים. קליית הפולים מעניקה ללגימה מעטפת אינטנסיבית מדויקת. הוא מריר במידה הנכונה ומוגש בדיוק בטמפרטורה הנעימה לחיך.

גילוי נאות, אני לא מאותם אנשים ששותים את הקפה שלהם אך ורק במקומות בו הוא נחשב לטוב ביותר. אני שותה קפה היכן שמגישים קפה. בימים ארוכים גם אכין לעצמי כוס קפה שחור חזק נטול גינונים. אך כשאני זוכה לטעום קפה טעים במיוחד, אני נעצרת, נוצרת את החוויה ומעריכה את הטעם, הארומה והמרקם.

תמתי היא גם חנות קטנה ומטריפה בה תמצאו את כל אביזרי הקפה עליהם חלמתם. קומקומי מוקה, ספלים, כוסות, תרמוסים, בוחשנים, תערובות קפה, פולי קפה, קפסולות לשימוש במכונת קפה ביתית, ועוד ועוד.

אך סוד הקסם הוא היד שעל מכונת הקפה. בתמתי זה לא עניין של מה בכך - מי שמכין את הקפה בחנות -יודע את מלאכתו לתפארה.
כאמור, החנות קטנה ומקומות ישיבה רבים אין בה, אך בשביל התענוג הצרוף הזה שווה גם ללגום את ההפוך החזק בעמידה.

מרחק כמה פסיעות משם פתחו לפני חודשיים אבישי, מירב ומיקי את ״לה סיטה״, מקום בילוי שנע סביב אוכל צנוע ויין טוב. זוהי אינה מסעדה וגם לא בר יין, זאת הגשמת חלום של אבישי.

המקום הוא חלק מז׳אנר של מקומות אמיצים, כאלה שלא נכנעים לתכתיבים כלכליים ומעניקים חוויה אישית מאוד ולא מחייבת. מה זה אומר?! זה אומר שהאוכל טעים מאוד ולא מתחכם. אין פה גדולות ונצורות, אלא מנות פשוטות שלאבישי מתחשק להכין ולהגיש. האוכל במקום הוא חיבור נעים בין צפון אפריקה לחצי האי האיברי. הטעמים הערומים של לחם עם עגבניות בנוסח ספרד (מנת "פן קון טומאט") לצד תבשיל חלקי פנים מרוקאי לוהט מבית אמא רינה – הוא שידוך מצוין.

רוצה להיות ג׳ובאני

אבישי בן ארוש היה במשך תקופה ממושכת המנהל הנמרץ והנערץ של מתחם ״דא דא ודא״ ו״בר א וין״ בשדרות רוטשילד בתל אביב. ״בדא דא הרגשתי שאני מרחף ולא נוגע בקרקע. לקח לי זמן להבין שזה מפריע לי", הוא אומר. "במהלך נסיעת עבודה לאיטליה נכנסתי למקום קטן של איש אחד, שכל האופרציה זרמה לו מהידיים. הוא מזג את היין לאורחים, סידר צלוחיות עם זיתים, סידר מנות קטנות על צלחות, החזיר עודף, ניגב את הדלפק. אז הבנתי שככה אני רוצה להיות, אני רוצה להיות ג׳ובאני״.

המקום מעוצב כמו סלון מתוק של סבתא או כמו שלוחה של המרפסת של רינה, אמא של בן ארוש. עיצוב פשוט שובה לב. התפריט קטן ומהנה: לחם עם מטבוחה וחריף, ברוסקטה מנגולד וקשיו מגורד, בורקס עוף של שבת, שומר וסרדינים, כבד עגל בסחה ועוד. המנות נועדו ללוות יין או אולי היין נועד ללוות אותן. על כן המחירים שווים לכל נפש ונעים בין 26 שקלים ל-42 שקלים.

בשעה 17:00, עם פתיחת הדלת, הסועדים זורמים מן הרחוב כאבנים מתגלגלות, חלקם שכנים. הם לוגמים כוס יין טבעי מבעבע של סוף יום וממשיכים הביתה. יש הבאים בגפם, נהנים משיחה ערה עם בן ארוש וטועמים ממה שיש לו להציע באותו הערב. כשלילה יורד, זוגות זוגות, חברים וחברות, אוכלים ושותים במקום כמו היו אורחים בביתו או במרפסת של אמא רינה, והוא, כמו ג׳ובאני – מוזג, מפטפט, מסדר תלוליות של עגבניות קונקסה על לחם קלוי, מעביר צלוחיות לשטיפה, מבקש מאורח לסגור את דלת הכניסה כדי שרעשי הרחוב ישארו אי-שם בחוץ, מזמין לטעימה של יין שהגיע מאירופה, מברך לשלום, מברך להתראות ובכל אלה – מגשים חלום.