מוות הוא אחד מהנושאים השכיחים ביותר שניתן להיתקל בהם על המסך. הוא קופץ עלינו כמעט בכל שעה, מתוכניות הבוקר, דרך עלילות באופרות סבון, תוכניות לזכרם של מתים, אייטמים על תאונות ומחלות והרוגים, מתמודדי ריאליטי שמספרים על אובדן קרוב משפחה ועוד ועוד.
הטלוויזיה מאוהבת במוות ברמות קשות. מהדורות החדשות מדגישות בכוונה סיפורים אקטואליים על אנשים מתים, בין אם זה מוות מרגש, כואב, מפחיד, מחריד או מוות שכולו ספין פוליטי. מוות לא יכול להיות מיותר, תמיד צריך למצוא לו סיבה ומשמעות, מוות צריך לכבד כי הרי מתים רק פעם אחת.
החיבוק המתבקש שהעניקה התקשורת ביומיים האחרונים למותה הטרגי של רונה רמון הציף שוב את המוות בממדיו העוצמתיים. רמון המנוחה הפכה סמל לכוח נפשי, דמות חיקוי והערצה, מדליקת משואה ואייקון לאומי, בגלל שחוותה מוות כפול ומתוקשר. במדינה כמו שלנו, שבה מקדשים את המוות, רונה רמון היא גיבורה נצחית, ולכן כל התוכניות בכל הערוצים הרגישו צורך פנימי להיפרד ממנה.
ועדיין, עם כמה שאנחנו "אוהבים" להתעסק במוות – רוב האנשים יעשו הכל כדי לא למות. בדיוק בגלל זה הרימו בתאגיד השידור סדרת דוקו-היפוכונדרים חדשה, "החיים על פי דביר", שבמהלכה יוצא דביר בנדק למסע מצולם בעקבות גורמי התמותה הנפוצים ביותר בעולם המערבי. הוא חוקר אותם בזריזות, נפגש עם יועצים, רופאים ומטפלים אלטרנטיביים, ושומע על דרכים להתמודדות או הימנעות מאותן מחלות שעלולות לגמור לנו את החיים.
"בשנים האחרונות הוצאתי את עצמי מכמה קבוצות סיכון, כן? אני רוצה לצאת מכל קבוצות הסיכון שאפשר", מסביר בנדק, שהשיל לפני כארבע שנים 63 ק"ג ממשקל גופו כתוצאה מניתוח לקיצור קיבה שעבר.
את הפרק הראשון הוא מקדיש לחקר גורם התמותה המוביל בעולם – מחלת הסרטן. לצורך המחקר המעמיק בנדק עבר בדיקת קולונוסקופיה, שכללה תיעוד חודרני של המעי הגס שלו בעזרת מצלמת וידאו שהוחדרה דרך פי הטבעת אל תוך מערכת העיכול; משם הוא המשיך למפגש מוזר עם דוקטור שרצה שיתחבר לגלגול הקודם שלו (אישה שחומת עור, מתברר), כדי לאפשר למעי הגס להיות פחות חשוף למחלות. בהמשך גם אולץ להתפשט לבדיקה בעירום של נקודות ושומות על גופו, עבר ביופסיה על חשבון הבית, ולקינוח התכבד בטיפול בעזרת ארס שמוחדר לגוף דרך עוקץ של דבורים (אפיתרפיה).
מחקר מעמיק. "החיים על פי דביר" // צילום: באדיבות "כאן"
בתור צופה שלא מבין כלום בענייני רפואה, ובדרך כלל עושה כל מאמץ אפשרי כדי להתחמק מביקורים אצל רופאים ובתי חולים, יצאתי מבולבל מהצפייה בדוקו החדש. לא הבנתי למה נעשתה הבחירה להתמקד דווקא בסרטן העור והמעי הגס, מה אחוזי ההצלחה של כל טיפול ומה השפעותיו על הגוף, על איזה מחקרים מבוססים אותם הטיפולים, מהם סיכויי החזרה של המחלה וכו'. זו סדרה מושלמת להיפוכונדרים, שיכולים להתמכר אליה בקלות, אולם במבט חפוז ולא מקצועי היא מרגישה כמו חיפוש אקראי בגוגל.
יותר מזה, "החיים על פי דביר" נותנת תחושה כאילו היוצרים לא בחרו את המידע הנחוץ וההכרחי ביותר אלא העדיפו דווקא את הטיפולים שיגרמו לבנדק להרגיש כמה שיותר חוסר נוחות. אך למזלם, זו גם נקודת החוזק של התוכנית. בנדק, עם כל הפרסונה שלו, מצליח לבדו להתמודד עם המרואיינים המשעממים ועם התוכן הרעוע כדי לסחוב את הצופה בחיים עד לכותרות הסיום, והופך את חוויית המוות הקודרת שעוטפת את הסדרה לקצת פחות מאיימת.
"החיים על פי דביר", כאן 11, 22:00
• מכה לרוג'ר ווטרס: פינק פלויד UK תופיע בישראל
• הדוגמנית עם השכר הגבוה ביותר ב-2018
• הסלבס חושפים: מי הכי איי ליסט בארץ?
• משיקולי צניעות? תמר איש שלום נעלמה
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של "ישראל היום"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
