הרבה דוקו, פחות רייטינג בלייב ויותר סדרות זרות: המגמות ששלטו השנה בטלוויזיה

פריחת הדוקו

אחרי שהסדרות הדוקומנטריות של נטפליקס "טייגר קינג" ו"מייקל ג'ורדן: הריקוד האחרון" היו לשתיים מהסדרות הנצפות והמדוברות ביותר של 2020 - היה ברור שסרטי תעודה יהפכו לחלק משמעותי יותר בתוכן הטלוויזיוני שמוצע לנו.

HBO החלה השנה ברצועת שידור של סרטי דוקו מוזיקליים, שכללה בין היתר את סיפורה של להקת הבי'־ג'יז ואת סיפור פריצתה של אלאניס מוריסט באמצע הניינטיז. נוסף על כך, הוציאה רשת הכבלים האמריקנית המוערכת את הסדרה "משפחה גרעינית" של הבמאית ראי רוסו־יאנג, שחשפה פרשייה משפחתית סבוכה שכללה את שתי האימהות שלה ואת אביה הביולוגי שתרם להן זרע. סדרת דוקו נוספת של HBO היתה "גל של 30 מטר", שבמרכזה גולשים חסרי פחד שמגיעים לחופי פורטוגל לתפוס את הגלים הכי גבוהים שנרשמו אי פעם בהיסטוריה.

סדרת הדוקו אולי הכי מדוברת השנה היתה "The Beatles: Get Back", שעלתה בדיסני פלוס. את הסדרה יצר הבמאי פיטר ג'קסון, והיא מורכבת מחומרי ארכיון נדירים שתיעדו את חברי הלהקה קצת לפני התפרקותה. סרט דוקו אחר היה "שף: סרט על אנתוני בורדיין", שהעניק הצצה לחייו של השף פורץ הדרך ששם קץ לחייו ב־2018. אחת התגליות המוזיקליות של התקופה, בילי אייליש, כיכבה גם היא בסרט דוקו שביים הדוקומנטריסט המוערך אר. ג'יי. קאטלר, ושחשף את מה שקרה מאחורי הקלעים במהלך עשיית אלבום הבכורה עטור השבחים שלה.

אבל נראה שכוכבת ז'אנר הדוקו השנה היתה בריטני ספירס, שסיפור האפוטרופסות של אביה עליה היה נושא של כמה יצירות דוקומנטריות. לחשובה מכולן היה אחראי ה"ניו יורק טיימס", שהקדיש סרט לכוכבת האמריקנית במסגרת תוכנית התחקירים של העיתון, שמשודרת בשירות הסטרימינג HULU. הסרט, "לשחרר את בריטני", עסק בתנועה שהקימו מעריציה, שטענה כי האפוטרופסות נכפתה על בריטני וכי אין בה שום צורך. הסרט עשה כל כך הרבה רעש, עד שבחודש שעבר, קצת לפני יום הולדתה ה־40 של ספירס, בית המשפט ביטל את האפוטרופסות ושחרר אותה לחופשי.

הכפר הגלובלי

עדות ניצחת לגלובליזציה של עולם הטלוויזיה היא סדרה אחת מדרום קוריאה שעלתה בנטפליקס והפכה ללהיט המפתיע של השנה: "משחק הדיונון". אחרי שהקוריאנים שיגרו לעולם את הקיי־פופ שכבש את אוזני הצעירים, את הסרט "פרזיטים" שעשה היסטוריה כשזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר לפני כשנתיים, ואפילו את הריאליטי האהוב "הזמר במסכה" - כעת הגיעה תורה של סדרת הדרמה שכבשה את העולם.

אם לפני עשור חיפשו בתעשיית הטלוויזיה האמריקנית לרכוש פורמטים זרים כדי לעבד אותם לגרסאות מקומיות (ראו ערך "בטיפול" הישראלית ו"חטופים" שהפכה ל"הומלנד"), הרי עידן הסטרימינג פתח את הקהל האמריקני לסדרות זרות בשפת המקור. אין יותר צורך לעשות גרסה מקומית. כך החלו לעלות בנטפליקס סדרות בעברית כמו "פאודה" ו"שטיסל", ו"טהרן" נמכרה לאפל TV (ואף זכתה בפרס האמי הבינלאומי לסדרת הדרמה הטובה ביותר).

הקהל הצביע בשלט לסדרות כמו "בית הנייר" הספרדית ו"10 אחוז" הצרפתית, והגבולות נפתחו סופית. השנה כבשו את הצופים "לופן" הצרפתית, שבמרכזה הגיבור הספרותי שיצר מוריס לבלאן; דרמת בית הסוהר הבריטית "מאסר" בכיכובם של שון בין וסטיבן גראהם; סדרת המדע הבדיוני היפנית "בורדרלנד"; ואפילו סדרה ירדנית בשם "תיכון רוואבי לבנות", שעסקה בבריונות בבית ספר פרטי לנערות.

עידן התאגידים
אחת האסטרטגיות הבולטות במלחמה בין שירותי הסטרימינג היא למקסם מותג מצליח ככל האפשר. כלומר, לייצר סדרות בת, סדרות המשך, רימייקים וכל מה שאפשר על בסיס הדמויות שהקהל כבר אוהב.

את הדוגמה הטובה ביותר ראינו השנה בשירות דיסני פלוס, שם הלכו על הקלף הכלכלי החזק ביותר של החברה: גיבורי מארוול קומיקס. חמש סדרות שהמשיכו את עלילות התאגיד הקולנועי האדיר עלו בשירות הסטרימינג, מ"וונדהויז'ן" (שגרפה 23 מועמדויות בטקס האמי) ועד ל"הוקאיי" בכיכובם של ג'רמי רנר והיילי סטיינפלד, שעלתה לאחרונה.

גם סדרות הדרמה המשטרתיות ממשיכות להתרחב ולייצר אינספור סדרות בת. כך, למשל, "NCIS", הדרמה הנצפית ביותר בארה"ב זה עשור, השיקה לאחרונה סדרת בת חדשה שמתרחשת בהוואי. סדרת הדרמה "FBI" התחדשה בסדרת בת נוספת על פשעים בינלאומיים, "CSI" חזרה למסך, ובתחילת 2022 גם "חוק וסדר" האיקונית תשוב לחיינו.

בתחום הריאליטי, המטרה היא ליצור כמה שיותר גרסאות בעולם. כך, למשל, "המרוץ לדראג של רו פול", אחד המותגים הפופולריים של השנים האחרונות, ממשיך לגדול. בשנה האחרונה עלו גרסאות חדשות של התחרות בין מלכות דראג באוסטרליה, בספרד ובאיטליה. זאת לאחר שהולנד, קנדה, תאילנד ובריטניה כבר הצטרפו קודם לחגיגה. בקרוב יעלו גרסאות מקומיות גם בצרפת ובפיליפינים, וכן תעלה מהדורת אול־סטארס בינלאומית, שתכלול מלכות שכבר התחרו בעבר בשלל הגרסאות בעולם.

• זקוקים למחשב או לציוד היקפי? קבלו מבצעים שווים

דעיכת הלייט נייט

אחרי שהקורונה שלחה את מגישי הלייט נייט לשדר מבתיהם, החזרה לאולפנים בקיץ האחרון לא הצליחה לייצר עניין מחודש בתוכניות האירוח הליליות. גם האקלים הפוליטי המשתנה בארה"ב גורם לירידת עניין בתוכניות האלה. בתקופת כהונתו של דונלד טראמפ, היה עיסוק בלתי פוסק בנשיא בעין ביקורתית וסאטירית בתוכניות של סטיבן קולבר או טרוור נואה, אולם זה השתנה. תוכניות הלייט נייט מאבדות רייטינג ומתקשות לייצר רגעים שיגרמו לקהל האמריקני להישאר ער מול המסך.

מי שהוכנע סופית היה קונאן או'בריאן, שמאז הסקנדל שלו לפני עשור לא באמת הצליח להמציא את עצמו מחדש ודעך לאיטו, עד שביוני האחרון פרש לחלוטין מזירת תוכניות האירוח.

זה זמן מה שמנחי הלייט נייט עוסקים בלייצר קטעי מערכונים ליוטיוב, בתקווה שיהפכו ויראליים. נראה כי הם מבינים שהצופים פחות ופחות מוכנים לחכות עד אמצע הלילה כדי לצפות בכוכבים משתטים.

הסוף לאירועי הלייב?

השינויים בהרגלי הצפייה פגעו ברייטינג של אירועים טלוויזיוניים שמשודרים בלייב, כמו משדרי ספורט וטקסים נוצצים. טקסי האוסקר, הגראמי וגלובוס הזהב צונחים ברייטינג בעקביות, ובחורף שעבר נרשמה צניחה של יותר מ־50 אחוז ביחס לשנה הקודמת. מה שתורם לכך הן כמובן הגבלות הקורונה, שמקשות את קיום הטקסים הללו במלוא הדרם.

אולימפיאדת טוקיו, שנדחתה בשנה והתקיימה ללא קהל באצטדיונים ובאולמות, התרסקה בנתוני הצפייה: צניחה של 42 אחוז ביחס לאולימפיאדת ריו ב־2016. אולימפיאדת החורף בבייג'ין, שתיפתח בעוד כמה שבועות, גם לא מצליחה לייצר עניין, בעיקר כשהיא מלווה בחרם פוליטי חלקי. מנגד, האירוויזיון ברוטרדם דווקא הצליח להביא מספר מכובד של 183 מיליון צופים ברחבי העולם.

האמריקנים עדיין מנסים לייצר משדרים מיוחדים שיביאו קהל לצפייה בלייב. השנה היתה זו מנחת הטלוויזיה הוותיקה, אופרה וינפרי, שהובילה שני משדרים כאלה. בראשון ראיינה את הנסיך הארי ואת רעייתו מייגן מרקל, ובשני ראיינה את אדל, בשילוב הופעה חיה של הכוכבת הבריטית. שני המשדרים סיפקו רייטינג נאה, מה שמעיד שגם השנה נזכה ככל הנראה לצפות באופרה מראיינת אורחים מסקרנים.