בניגוד לביקורות: זו הסיבה שהיה שווה לחכות ל"פשוט ככה"

אז עכשיו, אחרי שכולם ראו, אפשר לומר את השורה האחרונה בפרק הראשון של "פשוט ככה" בקול רם: "and just like that – big died". המבקרים זועמים, אך כולם טועים. ביג היה חייב למות. על מה הסערה והזעם? למה כולם בעצם ציפו? שעונה שלמה קארי תדבר עם ביג על הסלמון שקנתה מהדייג והם יקשיבו לתקליטים? זו קארי. היא חייבת לסעור, לאהוב, להיפגע, שיישבר לה הלב  - ואנחנו נהיה שם להחזיק לה אצבעות, כי זה מה שחברות של 15 שנים עושות.

• כל טיפולי היופי בקליק אחד ובהנחות מדהימות

"פשוט ככה" היא סדרת בת של "סקס והעיר הגדולה" ולא מתיימרת להיות יותר מזה. זה לא סקסי להיאחז בעבר ולבקש ממנה לעשות דברים שהיא לא רוצה ולא צריכה. הביקורות הקוטלות שמקבלת הסדרה הן כמו מנכ"ל בגיל העמידה: הוא חושב שהוא יודע יותר טוב מכולם, אך לא מבין כמה פתטי הוא נראה כשהוא מעביר את השערות שלו מצד לצד בשביל להסתיר את הקרחת. די, חמודים, הקרחת שלכם שם, פייס איט. תתקדמו.

מהקלוז אפ הראשון על ביג ידעתי שזה נגמר ביניהם. הכרס, השיער הלבן, המבט העייף. הוא כבר לא מיסטר ביג שמגיע במייבאך שחורה, מחכה לה למטה, עושה לה עיניים עם המבט הכי ממזרי במנהטן ואין לה מושג אם היא תראה אותו שוב. והוא גם לא צריך להיות אותו ביג. אם כך היה נשאר, היו גוזרים עלינו עונה מנומנמת בדיוק כמו החיים האמיתיים של כל אחת מהצופות שחיכתה לסדרה הזו במשך 15 שנה: זוג מול טלוויזיה שמדבר על מה מבשלים לארוחת ערב. מגיע לקארי (ובעיקר לנו) יותר.

15 שנים של געגועים הגיעו לקיצן. הקצב, הסטייל, הריח והטעם שמייחדים את הסדרה הזאת והופכים אותה לסרט של חיינו – כולם עדיין שם. העולם של קארי בראדשו גידל דור שלם של נשים צעירות בניינטיז. כל נושא שהושתק עד אז קיבל את קדמת הבמה, שלא לדבר על סקס אמיתי, מנקודת המבט שלנו, הנשים, ולא מפריזמה של תסריטאי גבר מזדקן שחושב שאנחנו עובדות כמו מערכת הפעלה של ווינדוז 1997.

אסור לשכוח ש"סקס והעיר הגדולה" עסקה במה שבאמת מעניין אותנו: בחינת מערכות יחסים, כאלה שאנחנו מנהלות עם חברות טובות וגם אלו שיש לנו עם עצמנו – שאולי אפילו מרתקות הרבה יותר ממערכות היחסים עם הגברים בחיינו. הגברים לראשונה היו משניים, ובעיקר נכחו שם בשביל לשרת את הרצונות והצרכים שלנו לשם שינוי, ולא להפך.

וכעת, כשסוף סוף הגיעה אלינו "פשוט ככה", סדרת ההמשך שכאמור כל כך חיכינו לה, אנחנו לא באמת מצפים לאיזו אמירה חדשה שתשנה את חיינו לעד, נכון? "אנחנו לא יכולות פשוט להישאר מי שהיינו", אומרת מירנדה לשארלוט בסצנת הפתיחה, ומזכירה לנו למה התכנסנו. "סקס והעיר" זו לא סתם סדרה. זה מופת שעיצב דור שלם. דור שמאז התבגר, התקמט והלבין - ורק אישה שבאמת הייתה שם, עם קארי, עומדת בתור למועדון או מרגישה לגמרי לבד כשהוא לא מתקשר - יכולה להבין את זה. יוצרי הסדרה לא חיפשו קהל חדש, יש להם אותנו. הדיאולוגים, האופנה המרשימה, הקסם של מנהטן – כולם עדיין HBO וכולם עדיין שם – זה פשוט כבר לא חדש, זה הכל.

שארלוט בת 55? כן, בואו נכיל את האינפורמציה הזו לרגע. כן, זה אומר שגם אנחנו נושקות ל-40. אז הן התבגרו, ואנחנו התבגרנו איתן. גם אנחנו כבר לא רלוונטיות כמוהן והדיונים על ויברטורים שפעם זעזעו את העולם מרגישים מיושנים וכבדים בדיוק כמונו. הסדרה החדשה פשוט לא מנסה בכוח. שנות התשעים הסתיימו מזמן ושום דבר לא לנצח. לא חצאית הטוטו ולא ביג.

"פשוט ככה" לא מנסה להיות צעירה או עדכנית. הדמויות עברו דרך ומשקפות לנו את הדרך שעברנו גם אנחנו. הקרינג'יות עליה המבקרים הלינו היא בדיוק חוסר העדכניות שלנו. אנחנו זקנים. וזו פריבילגיה. צפייה נעימה.