בטח יצא לכם כבר להכיר את פיטר פן, הילד הנצחי שמסרב להתבגר. במאגר הבדיחות של פיטר פן שלנו יש אחת ממש דבילית, שהוא מקפיד לחזור עליה במצבים רציניים ודרמטיים. אז הוא שולף אריזה של תמר מג'הול שהחביא מתחת לשולחן, ואומר שוב ושוב את המילה מג'הול, עד שכולם סביבו מזייפים צחוק קרינג'י וממשיכים הלאה. הכי מג'הול בעולם. ולאף אחד בארץ לעולם לא אין אומץ לעצור אותו ולומר: "ילד, תפסיק כבר", כי מי בכלל רוצה להעליב את פאקינג פיטר פן? מה אנחנו, קפטן הוק?
וככה, בערך עשרים ומשהו שנים מתעופף לו מר פן בתעשיית ההצחקות של ארץ לעולם לא, וכפי שניתן להסיק ממבט חטוף על פרצופו נטול הקמטים - פיטר פן לעולם לא מזדקן. וזה בעיקר אומר שההומור שלו נותר מיובש, ילדותי ובאופן כללי - מאוד מביך.
בראשית ימיו היה בו משהו חתרני, משוחרר ויוצא דופן. בדיחות אינפנטיליות על ציצים מוחאים כפיים הפכו אותו לילד הבולט בחבורת השטותניקים הרעשנית של בית הספר. צעירים ומילואימניקים מתמוגגים מבדיחות גסות ובוטות, ופיטר פן עף במחוזות הללו. אולם לא צריך להגיע עד למוסר ההשכל של סיפורנו כדי להבין שבעולם האמיתי אי אפשר להישאר צעירים לנצח. בזמן שפיטר פן המשיך בשלו, כולם סביבו התבגרו, וכשמזדקנים לא מבינים יותר נונסנס.
לזכותו ייאמר כי פיטר פן הבין שאין עתיד בארץ לעולם לא. הוא מיתן גסויות וסגנון, והתעופף עד לארץ נהדרת. הוא רצה להתבגר, לגדול ולצמוח, לעשות חיקויים של פוליטיקאים בפריים טיים, אבל כשקיבל שם את ההזדמנות הוא לא מצא את מקומו, ודי מהר נפלט בחזרה אל ארץ לעולם לא.
אבל זה לא היה הסוף של הסיפור. אחרי שמיקד את פעילותו בשוק הילדים והנוער, פיטר פן קיבל הצעה שקשה לסרב לה: לשפוט בתוכנית הריאליטי המצליחה של המיינסטרים, "הזמר במסכה". הג'וב פשוט. לא צריך יכולות. לא חייבים ניסיון או הבנה מוזיקלית. צריך רק לשבת מאחורי שולחן, לעשות צחוקים, לרדת על צדי צרפתי, לזרוק ניחושים לא הגיוניים ולספר פאנצ'ים שהוכנו מראש.
"בצעירותי היו לי מעל למיטה פוסטרים של אדם ושל ג'ורג' מייקל. שני החתיכים האלה. וכשהייתי קטן אמרתי, 'כשאהיה גדול אני אהיה עם כמות הנשים שהם היו איתן'. ובסוף, שניהם... לא חשוב שמות", סיפר פיטר פן לאנשים הבוגרים שישבו לצידו בשולחן הריאליטי, תוך כדי מציצה מוגזמת של סוכריית תרנגול על מקל. אחת מהם, אופירה אסייג, לא הצליחה להבין. "אופירה, זו בדיחה. לא באמת. בן אדם כתב פאנץ', לא עבד. מתקדמים. חוזרים לתרנגול", אמר, והחזיר את הסוכרייה לפיו.
הסיפור על פיטר פן הוא סיפור עצוב על ילד שהלך לאיבוד בארץ לעולם לא. מה לעזאזל הוא עושה שם? מהו הערך המוסף שהוא מביא לשולחן המנחשים של "הזמר במסכה"? ילדים ונערים אולי נמשכים אליו כי הם מזהים בו ילד נצחי, שאומר שטויות שעוברות לו בראש בלי לעשות חשבון, אבל עמוק בפנים - פיטר פן שואף להיות גדול, שיתחילו לספור אותו גם בליגה של הגדולים. וזה לא משנה כמה הוא מנסה ומשתדל, פיטר פן פשוט לא מצליח להתבגר. זהו פיטר פן, ילד נצחי שתמיד יישאר כזה, עם חוש הומור דבילי ואריזת תמר מג'הול בכיס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו