הגמר אמש (שבת) של "משחקי השף" סיפק לנו הצופים את החוויה המתבקשת שאליה הורגלנו לאחר יותר מעשור של ריאליטי בישול: מתמודדים ידועים מראש, אגו והמון קעקועים. בחירת הפיינליסטים העונה הייתה צפוייה כמו התקפי הזעם של גרניט או השאנטיות הגלילית של קומרובסקי - כל שף והמתמודד המותאם שלו לגמר - שיבוט קטן בצלמו.
נפתח בזום אין על כל אחד מהפיינליסטים: יהונתן "אם לא מעצבנים אותי אני פיקס" לבית יוסי שטרית, אביתר "כל אחד אוהב איזשהו כיסון בעולם הזה" של מושיק רוט, ודן "קערה של קצפת על הכיף כיפאק" של השף אסף גרניט. קלישאת "השף החדש" המוכרת לכולנו מריאליטי הבישול המעייפים.
נדמה שהכל הולך לפי המתכון. אך דבר אחד קטן בלט בהיעדרו: הנשים. איפה הנשים? אולי הסיבה נעוצה בעובדה כי גבר רגיש הוא גבר מבשל, ומאחורי כל גבר יושבת אישה ביציע עם עיניים נוצצות ותקווה. כל מתמודד קיבל הקראה מרגשת של מכתב שכתבה לו אמו או אשתו. מעט דמעות בסגנון "זה לא אני, זה הבצל" וחיבוקי מאצ'ו גבריים, ויאללה - לנגב את הפנים עם הסינר ולשלוף סכינים.
אל האולם נכנסו 13 טועמים מכובדים, ממובילי הקולינריה התל אביבית (פה לפחות הגדילו לעשות וזכינו בייצוג נשי). לבטח יכלו להתאמץ קצת יותר, שכן שפים מובילים קיימים גם מחוץ לבועה של העיר הגדולה.
לחץ בזמנים, שלושה סיבובים מותחי עצבים, כמות לא מבוקרת של תרד, עשבים, קרמים, רטבים, ואינסוף דפי פסטה. הטועמים האדישים עוברים ממנה למנה, וכצפוי מהנהנים בעונג אך לא שוכחים להוסיף גם ביקורת קטנה: "זה נפלא, זה נהדר אך חסר מלח, מעוף, איזון והידוק". אף מנה לא גרועה ואף מנה לא מושלמת. משאירים אותנו במתח כי הכל פתוח והכל יכול להשתנות.
בגמר הזה, עשה רושם, כל המתחרים חברים ומפרגנים זה לזה. נראה שלאיש מלבד אסף גרניט לא באמת אכפת מהניצחון ואפילו נדמה שאסף בעצמו, במקום לחרחר אווירת מלחמה, התרכך מעייפות. "שמע זה מטורף, אשכרה אכפת לי מהם, מהאחרים", אמר.
השפים, בשיתוף פעולה נטול מתחים, עובדים יחד כבפעילות בצופים - ממשיכים ללוש, לשפד ולאפות. השעון מתקתק, הזמנים לוחצים, והם כמעט לא מספיקים. אך תמיד, כמו שאנחנו יודעים ומכירים כה טוב, אפשר לסמוך עליהם כי בשנייה שהשעון יתאפס, יונחו המנות כהרגלן על המסוע כמזוודות קטנות וריחניות בטרמינל.
מה נאמר לסיכום? קציפות וטורטליני, לחץ בזמנים, שולחן טועמים מובחרים מעיר הקולינריה תל אביב, ביקורת גנרית, וזוכה צפוי שסומן מתחילת העונה, כמויות קונפטי שרק אלוהים יודע מי ינקה אחר כך, וילד בוכה. ניפגש באותו שטנץ ואותה מירי בוהדנה גם בעונה הבאה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו