צריך להודות: הגיע לאורן חזן לזכות ב"האח הגדול"

בסוף זה נגמר, איך לא, באורן חזן. כפי שרבים מאיתנו כבר ניחשו, אם להודות באמת, באמצע העונה. בערך בזמן שבו קשה היה שלא לשים לב שכל מי שמסתכסך עם הפוליטיקאי לשעבר - מוצא את עצמו מהר מאוד מעניק ראיון בזק ללירון ויצמן וגיא זו־ארץ, בעודו מנסה עוד לעכל את אור הזרקורים הפתאומי שנחת עליו.

אפילו אורן אמר את זה בעצמו באחת התכניות האחרונות, כשקבע שכל מי שרב איתו - עף. בהקשר זה מעניין לציין שרביעיית הגמר כללה שלושה מתמודדים שלא נחשבו ממש אנשי מדון בבית (חלקם, אם לצטט את אייל ברקובר במילותיו האחרונות, שייכים ל"חבורת הלאבי דאבי"), ויחד איתם סיים הגורם המטלטל ביותר בתוכנית. האם היתה זו אסטרטגיה של עומר, תמיר ושרית? פשוט לתת לדברים לקרות, לא להתעצבן יותר מדי ולהגיע לגמר? ואולי עצם העובדה שהם אינם חובבי עימותים גדולים היא שסייעה להם אל מול מאסטר העימותים?

ביותר ממובן אחד, הניצחון של אורן חזן בתוכנית ראוי בהחלט. מעבר להיותו האדם המוכר ביותר בעונת ה-VIP המשונה הזו של האח, חזן גם ללא ספק היה האקס פקטור שבא. זה שבא לנענע את הסירה, לגעת בנקודות הרגישות של יתר המתמודדים ולהפעיל אצלם את כל הטריגרים. הגדולה שלו כשחקן במשחק המטופש הזה היא שאורן, מבלי להרים יותר מדי את הקול, ידע בדיוק מתי הרגע הנכון ללחוץ על אותן נקודות אמורות. הוא זיהה את זה בניואנסים, במחוות הקלות, וידע גם איך לתקוף. ברוגע, בנועם. מבלי להתעצבן. בבית האח הוא נחשב גורם מתסיס ועבור מי ששהה עמו שם, יש להניח שהיה מדובר בחוויה מאתגרת, כזו שבעיניהם ודאי הצדיקה התפרצויות זעם, צעקות ועלבונות.

אבל חזן, כנראה הטקטיקן המוצלח ביותר בבית האח, הבין שבבית שלכם זה נראה אחרת. בבית שלכם, על מסך הטלוויזיה, הוא נראה השקול, השקט, זה שלא מבין על מה כל המהומה. ואלה שמולו, ובכן, הם נתפסו ברגעים הפחות יפים ופוטוגניים שלהם. איפה הם ואיפה אהבת החינם שהם דיברו עליה.

ולצד כל אלה חשוב לציין שמדובר באחת העונות הפחות טובות של הפורמט השחוק הזה.
בטור זה, שעקב אחר המתרחש בתוכנית במשך חודשיים, כבר הועלה לא אחת נושא התיישנותו של קונספט "האח הגדול" 22 שנים לאחר שהופיע לראשונה בהולנד ו־13 שנים אחרי שעלה לאוויר בישראל. העונה נושא זה הורגש במיוחד. נראה היה שהפקת "האח" מנסה לזרוק כל גימיק אפשרי על הקיר בתקווה שמשהו יידבק.

מה היה לנו שם? הכנסת הדיירים לבית ללא ידיעתם, ימים לפני המועד המתוכנן. הוצאתם של הדיירים לצורך "מועצת שבט" אה־לה "השרדות". החזרת מתמודדת שהעם לא הצביע לה (רומי גיאור) לטובת הקרבתו של ג'קו, מתמודד אהוב שהודח מהתכנית על חודו של קול. האחרונה היתה ללא ספק אחת ההחלטות ההזויות והמשונות ביותר בתולדות התוכנית. ג'קו, מועמד בטוח לזכייה, היה צריך לכל הפחות להגיע לרביעיית הגמר.

גם הרייטינג העונה, שעמד על אזורי ה־12 וה־13 אחוז (חצי מזה שזוכה לו "חתונה ממבט ראשון") חיזק את התחושה שעונת הקיץ הקצרה הזו היתה נטולת עניין אמיתי. זה לא שהמתמודדים לא היו טובים, אלא שבשלב זה, הם מכירים את הפורמט טוב מדי מכדי ליפול למלכודותיו. חלקם אפילו ביקרו בו בעבר.

כפי שזה נראה כרגע, "האח הגדול" צריך לקחת הפסקה ולעשות חושבים. להבין אם יש צורך באמת לשוב לעוד עונה, לאור הנתונים המספריים הלא מרשימים שהניבה עונה זו שהסתיימה לה אמש (ג'). אולי ריענון של הפורמט יעשה לו טוב (רק תראו מה זה עשה ל"כוכב נולד", שהפכה אחרי מספר עונות שחיקה להצלחה שהיא "הכוכב הבא").

אולי זה גם הזמן להגיד ש"האח הגדול", אף שסיפקה גם הפעם רגעים חביבים פה ושם, כבר לא באמת מרגשת. אולי היא פשוט סיימה את תפקידה הטלוויזיוני ההיסטורי, שנע בין בידור במשקל נוצה להמונים, לגילטי פלז'ר מציצני לאניני הטעם, ל"ניסוי חברתי" לעיני המצלמה, להעלאה לסדר היום של נושאים כמו פערים חברתיים, דת, טבעונות, פוליטיקה, מגדר וזכויות אדם. כמעט עשור וחצי לאחר שעלתה בארץ, אולי מוטב לריאליטי להחזיר את המפתחות לבית, לשחרר את דייריו לחופשי ולהבין שהוא כבר בן 13. ראוי שיתנהג בהתאם.