סרט תיעודי על התפרצות הקורונה: מה גורם לאנשים לחשוב שהנגיף הוא המצאה?

היום עולה ב־yes, ב־HOT ובסלקום tv הסרט התיעודי "באותה נשימה" של הבמאית הסינית ננפו וואנג, שמביאה תיעוד יוצא דופן בגוף ראשון של השבועות הראשונים להתפרצות נגיף הקורונה במחוז ווהאן שבסין.

הסרט החל להצטלם בתחילת ינואר 2020. וואנג, שמתגוררת בארה"ב בשנים האחרונות, הגיעה לביקור משפחתי לרגל יום השנה הסיני, בדיוק כשאירעה התפרצות הקורונה ובעוד הממשל הקומוניסטי בסין מתכחש לחומרת המצב. במהדורות החדשות דווח תחילה כי המשטרה הסינית הענישה קבוצה של עובדים בתחום הרפואה, שהפיצו שמועות שקריות על התפשטות זן לא מוכר של דלקת ריאות.

את הסרט מלווה קריינות של וואנג, שמספרת כיצד מצאה מידע ברשתות החברתיות בסין על סימנים לנגיף דמוי סארס בלתי מוכר. בתוך המידע, שצונזר על ידי השלטונות בסין, היו גם סרטונים שבהם נראו אנשים שמתים מהנגיף.

בסרט מובאות עדויות של בני משפחה של ראשוני החולים בקורונה, כאלה שבתי החולים סירבו לקבלם ושלחו אותם הביתה. כמו כן, יש תיעוד של צוותי אמבולנסים שמגיעים לבתיהם של חולים, בזמן שהטלוויזיה הסינית משדרת תעמולה שאומרת כי המצב בשליטה מוחלטת, וכי הנגיף דועך.
וואנג עבדה עם כמה צלמי וידאו פרילנסרים, ועם כתבי טלוויזיה שהיו מהבודדים שקיבלו אישור לצלם בבתי החולים, תוך התחייבות מצידם שידאגו להגיש סיקור חיובי. זאת כדי לשדר לעולם שהצוותים המיומנים השתלטו במקצועיות על המצב. בסרט גם רואים את הפחד של חולים להתראיין למצלמה, מחשש שייענשו.

"באותה נשימה" הוקרן בבכורה בפסטיבל הסרטים העצמאי סאנדנס בינואר האחרון. בראיון לקידום הסרט, סיפרה וואנג כי "כיוצרת וכעורכת היה עלי להיות סבלנית ולהקשיב להם, אנשים שמשבחים את הממשלה למרות שקרוביהם מתו מקורונה, בגלל שלא קיבלו מענה רפואי ובגלל חוסר טיפול של הממשלה. פשוט הסתכלתי על אותם אנשים כאילו הם בני משפחתי או חברים שלי, לא בגועל או בבוז או מתוך עליונות מוסרית, כי אני מבינה איך הם הגיעו למצב הזה, איך הם קיבלו את המידע שלהם וכיצד נוצרה האידיאולוגיה שלהם".

סרטה הקודם של וואנג, "אומה של ילד אחד", טיפל בסוגיית מדיניות הממשל בסין להגביל ילודה לילד אחד בלבד למשפחה. הסרט עסק בהשלכות הכואבות של מדיניות זו על האוכלוסייה בסין, וזכה בפסטיבל סאנדנס ב־2019 בפרס חבר השופטים. הוא גם היה מועמד לפרס האמי.

"באותה נשימה" עוסק גם בסוגיית הכחשת הקורונה. "התחלתי לבחון את המפגינים שבטוחים שהקורונה הומצאה. ניסיתי להבין מאיפה הם באים, כי איזו סיבה יש להם לחשוב שזה לא אמיתי?", אמרה וואנג. "בעיניי, יש הבדל בין דיסאינפורמציה לבין מידע שגוי. יש הבדל בין מישהו שנותן מידע לא נכון באופן לא מודע, לבין מישהו שמפיץ מידע שגוי בכוונה. ניסיתי להבין מאיפה הגיעה הדיסאינפורמציה, והגעתי לאנשים שנמצאים ברמת השלטון. האחריות שלהם היתה להציג שקיפות ומידע אמיתי. משם הכל התחיל. המידע הלא מדויק שהם מסרו הפך לדיסאינפורמציה. האנשים האלה צריכים לתת דין וחשבון על המידע הלא מדויק שהם נתנו".