הריאליטי האכזרי בעולם: שחרורן של רומי, דורון ואמילי - כמו אירוע גמר, רק בלי הקונפטי

רגע השיא בעונת המלחמה של הריאליטי הישראלי שודר אתמול בכל הערוצים: שחרורן של שלוש החטופות הראשונות • עם שידורים רצופים של עשר שעות וחצי, פרומואים דרמטיים, כתבים שמדווחים על נעלי בית ודובוני החלמה, ומגישים המתחרים על רגע השיא הרגשי - התקשורת הישראלית הפכה את האירוע ההיסטורי לפרק גמר של תוכנית מציאות, רק בלי הקונפטי וגיא זו-ארץ

כמו אירוע גמר בתוכנית ריאליטי, רק בלי הקונפטי. צילום: מתוך קשת 12

תוכנית הריאליטי שהיא החיים שלנו שידרה אתמול את אחד מפרקי השיא בעונת המלחמה שלה. את קלישאת גמר הריאליטי החבוטה, שלרוב מכריז עליה האסי עזר התורן, "מדינה שלמה עוצרת את נשימתה בהמתנה דרוכה", אמרו בהתרגשות מגישי חדשות - ונדמה כי הפעם היה בה אמת. "הבשורה שכולם מחכים לשמוע", הבטיחו בפרומו של קשת לקראת יום השידורים המיוחד, ואז הקפיצו את יונית לוי לשדר ברציפות עשר שעות וחצי והציפייה העצימה את המעמד.

כמו אירוע גמר בתוכנית ריאליטי, רק בלי הקונפטי, צילום: מתוך רשת 13

בשעות הראשונות שמרו על מתח. עדיין לא חשפו את שמות שלוש השורדות שניצחו, שהצליחו לא למות בשבי חמאס, שעברו את ההתעללות ואת טרפוד העסקאות הקודמות. "מי זאת? מי זאת?", קראתי בצעקות קצובות למסך. ואז הן יצאו ממכוניות חמאס, ולא היה קונפטי ולא גיא זו־ארץ. בסוף הן חצו את קו הסיום של הסיוט שלהן וזכו בפרס הניצחון: החיבוק המיוחל מאמא.

כל הערוצים הקדישו את לוח השידורים אתמול לסיקור ארוך של אירועי השחרור. וכמו לפני גמר ריאליטי, ניצלו את זמן ההמתנה לסרטוני סיכום מרגשים ולראיונות עם בוגרי העסקה הקודמת שסיפרו חוויות משחרורם. וכשזמן המסך אינסופי, אז ליאור ורוצ'לבסקי דיווחה ל־13 מבי"ח בילינסון על השלמת ההכנות לקבלת הבנות, הציגה נעלי בית, דובוני החלמה, את המקלחון שבו יתקלחו ואת הפינה המשקיפה על מנחת המסוקים. כעבור שעתיים התברר ששולחים אותן לבי"ח שיבא, ומייד מיהרו הכתבים לשחזר את הדיווח משם.

כמו אירוע גמר בתוכנית ריאליטי, רק בלי הקונפטי, צילום: מתוך רשת 13

אחרי שסיפרו שהחטופות הועברו לידי הצלב האדום, ואפילו כתבו את זה בענק בתחתית המרקע, הבהירה יונית לצופיה: "הדיווח שאתם רואים עכשיו על המסך עדיין לא קרה". אבל זה בסדר, גם ככה רמת האמינות של הערוצים שלנו היא רמת אמינות של המשפט "מיטוט שלטון חמאס".

"זה יכול לקרות כל רגע. אני מציע לא להוריד את העין מהמסך", הפציר ניר דבורי בצופים. ועכשיו הן פה, ועכשיו הן שם, ועוד מעט הן יגיעו לאנשהו. שידורי השחרור הורכבו ממעט מאוד צילומים ויותר מדי דיבורים ובניית דרמה. כשיונית הודיעה "שמונה דקות עד שהן יפגשו את האימהות", היה חסר שעון שסופר לאחור בשולי הפריים. את אמא של רומי גונן כולם מכירים. מאז בתה נחטפה היא בילתה באולפנים, תמיד שמרה על אופטימיות ופאסון, והצטיירה כסמל למאבק. מאבק של אמא. "אם אתם רוצים קצת נחמה ושמחה, הנה התמונה של מירב מחבקת את רומי. התינוקת של אמא", סיכמה יונית ברגע השיא של המשדר, וקולה השתנק.

לי נעים משדרת מביתה של אמילי דמארי, צילום: צילום מסך מתוך ערוץ 12

אמא של רומי, בעזרת שיתוף הפעולה של התקשורת, הפכה את בתה לאחת הנשים המפורסמות במדינה כדי לקדם את שחרורה. לפיכך, רומי, דורון ואמילי הן קצת כמו פליטי ריאליטי ביום שאחרי התוכנית. המונים חיכו להן עם דגלים, צעקו להן וקפצו על הרכבים שהובילו אותן - בכיכר המרכזית של עזה, בכניסה לביה"ח שיבא, ומעכשיו בכל מקום שאליו ילכו. בקרוב יציעו להן קמפיינים וליהוקים לריאליטי, יעשו פפראצי, יבקשו סלפי ויפילו עליהן את כל הצרות של המדינה.

הרבה פרשנים בתקשורת העבירו אתמול הרצאות לצופים על הצורך שלנו, כאזרחים, להעניק לשלוש המשוחררות פרטיות. לא לצלם, לא לגעת, לא להציק, לא להפיץ שמועות. אבל התקשורת היא זו שעשתה מהאירוע גמר ריאליטי נוצץ, מרגש ואכזרי, אז נא להתנהג בהתאם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר