"בקרוב אצלי" היתה בנאלית, צפויה, שנונה וצבעונית - כל מה שאפשר לבקש מקומדיה רומנטית

בקרוב אצלי - פרק סיום העונה | קשת 12, 21:30

ג'אנק פוד, להקות פופ, ריאליטי ופאנלים צעקניים כמו "הפטריוטים" - כל מוצר טראשי שיארזו עבורנו בעטיפה מזמינה וצבעונית ימשוך אליו אנשים. יש ביקוש לטראש, ואיכות עלולה להיות מילה גסה כשלא זקוקים לה.

בחירה מודעת בטראש טלוויזיוני, מהסוג שלא מצריך לאמץ את המוח, עלולה לייצר גם רגשות אשמה או בושה, ולכן המציאו עבורנו את המושג "גילטי פלז'ר".

החברה היום מרשה לנו לצפות במה שבא לנו, ואם מישהו יבקר אתכם על בחירת התוכן תענו לו: "זה הגילטי פלז'ר שלי" ותסובבו את הוויכוח למבוי סתום. אי אפשר להתווכח על טעם ועל ריח ועל גילטי פלז'ר.

גילטי פלז'ר הוא ההסבר כיצד הקומדיה הדבילית "בקרוב אצלי" סחפה המוני צופים, ובעיקר צופות, והוכתרה בתוך כחודש לסדרה הכי נצפית בקשת 12.

איכות זה אוברייטד כשמביטים על "בקרוב אצלי" ומחפשים רבדים. העונה הראשונה שהסתיימה אמש היתה בנאלית, צפויה, שנונה וצבעונית - וזה כל מה שאפשר לבקש מקומדיה רומנטית על מפיקת חתונות מיואשת, שפתאום מחוזרת על ידי ארבעה גברים שרמנטיים כתוצאה מכישוף שהטילה סבתא שלה.

נוסף על כך, "בקרוב אצלי" הציגה בפריים־טיים מבט שמרני על רווקות מאוחרת. לכן אפשר לקרוא לה "הסדרה של הסבתות והדודות והאימהות", אלו שלחוצות חתונה הרבה יותר מהדור הצעיר, שהלך לאיבוד בטינדר של אפשרויות בחירות בלתי נגמרות. והנרטיב הנ"ל הורגש בכל סצנה וסצנה שבהן נכחו דמויות ההורים, הסבתות, הדודות והשכנים של הדמויות הראשיות.

ההצלחה סידרה לסדרה הארכת חוזה ועונה נוספת, אז אין טעם לנתח את פרק הסיום שלה. זה היה סיום דבילי, צפוי ומנחם כמתבקש מסדרה דבילית ומנחמת. בדיוק מה שהייתם מבקשים מסדרת גילטי פלז'ר.