"מאה שנים של בדידות": הסדרה הזו כמעט מושלמת

זוכה הנובל, גבריאל גרסיה מרקס, התעקש עד יומו האחרון להדוף את כל ההצעות המפתות לעשות אדפטציה לרומן הכי מפורסם שכתב - "מאה שנים של בדידות". הספר האפי מ־1967 תורגם לעשרות שפות, מכר יותר מ־50 מיליון עותקים ונחשב כזה שהשפיע עמוקות על מנהיגים, אנשי רוח ולוחמים. אולם מרקס תמיד אמר לא. הוא סירב בכל מחיר למכור את הזכויות על הרומן שלו, כי האמין שכל עיבוד קולנועי או טלוויזיוני - סופו יהיה טשטוש של החזון.

יותר מכל, הסופר הקולומביאני הוטרד מהדרך שבה יתרגמו את המציאות הקסומה מהספר, זו שמובילה את העלילה וכוללת גשם של פרחים צהובים, רוחות רפאים, חזיונות וכד'. מרקס הלך לעולמו לפני עשור, בינתיים הרומנטיקה מתה, החומריות ניצחה ובניו סוף־סוף מכרו לנטפליקס את הזכויות המבוקשות. וככה הספר האיקוני הוא היום סדרת דרמה מושקעת בספרדית, שתימשך 16 שעות לאורך שתי עונות ותגלגל את חיי שושלת משפחת בואנדיה לאורך מאה שנה בעיירה הדמיונית מקונדו.

הסיפור נפתח במקרה של אהבה אסורה במאה ה־19 ומתפתח משם לכיוונים של דינמיקה משפחתית, מדע מול דת, מגפות, התאבדויות, אלימות מינית, גילוי עריות, ילדים לא־חוקיים, יריבויות בין אחים, מחלות נפש ומלחמת קיום בין ליברלים לשמרנים. בקיצור, "מאה שנים של בדידות" עדיין סופר־רלוונטי גם בימינו.

כמעט 60 שנה עמד הספר כמעט לבדו, בודד, בצמרת הרשימה המצומצמת של יצירות ספרותיות פופולריות שלא עובדו לסרט או לסדרה. עכשיו, כשזה קרה, אין צורך לצעוק "התמסחרתם". העונה הראשונה, ששמונת הפרקים שלה עלו בסופ"ש, מגרה חושים ומחבקת את הרומן הספרותי מכל צדדיו. מהדיאלוגים המזוקקים דרך הקריינות הפואטית, הליהוק המסחרר, הלבוש והעיצוב התקופתי ועד תנועות המצלמה והאפקטים. הסדרה הזאת היא אגדה שקמה לתחייה. היא כמעט מושלמת, שזה קצת כמו קסם - לפחות במובן שבו היא לוכדת את הריאליזם הקסום מהספר ומהפנטת בעזרתו גם את הצופים.

"לא משנה לאן תלכי, לעולם לא תברחי מגורלך", מודיעה דמות אחת לאחרת בתחילת הסיפור. כמעט 60 שנה הצליח מרקס לחמוק מגורלו, לחמוק אך לא לברוח - כי הגורל של "מאה שנים של בדידות" תמיד היה להפוך לסדרת טלוויזיה מצליחה.