בלב התפאורה של תוכנית הראיונות "פגישה" עומד לו קיר גדול. תמיד מודבקים עליו בצפיפות קטעי עיתונות מרובים, שערי מגזינים, מאמרי ביקורת וכתבות פרופיל שנכתבו על האורח המתחלף שהוזמן לפתוח את ליבו אצל רוני קובן. כל אלה נועדו לסכם את הקריירה של מושא הראיון, להבליט את הישגיו ולהצביע על קשריו.

מה שהכי בלט לעין על הקיר שהכינו ליאיר לפיד, בתוכנית ששודרה אמש, היה העובדה שלמעט שני גזרי עיתונות של "הארץ" הורכב הארכיון המודפס של יו"ר האופוזיציה מעשרות חתיכות עיתון שפורסמו ב"ידיעות אחרונות" ובשלוחותיו המגזיניות. טוריו השבועיים שכתב שם, ראיונות שער מחבקים ומגוון טקסטים מרוממים שהתפרסמו עליו בשעתו. למעשה, הכתובת על הקיר הראתה עד כמה רגיל לפיד לקבל סיקור חיובי, ושכנראה יש לכך סיבה ברורה ולא נסתרת.

לפיד זקוק לסיקור חיובי כי הוא אלמנט מהותי מזהותו הציבורית והפוליטית. כמי שעבד קודם לכן בתקשורת המיינסטרים - לפיד גם יודע איך להשיג אותו. למשל, הוא יתראיין רק אצל מי שבצד שלו. נגיד, רוני קובן - שלאורך כמעט שעה לא ניסה אפילו להקשות על האורח המזוקן שלו.

הכתובת על הקיר הראתה עד כמה רגיל לפיד לקבל סיקור חיובי

וגם כשהזעם העצור של קובן התפרץ מדי פעם בנימוס, בעיקר כשביקר את ההתנהלות של מנהיגי האופוזיציה בשנה האחרונה, הקפיד לפיד להישאר ממלכתי, יהיר וזחוח, התחמק מהודאה בטעויות וממתן פתרונות לבעיות שהועלו. הוא רק נתן חיוך עקום והשתדל להתחבב על הבייס. איזה בייס? אין לי מושג.

מי שהיה ראש ממשלה לא הצליח להסביר את אין האונות של האופוזיציה בראשותו. במקום זה קידם את ספרו החדש, דיבר על משפחתו, השמיע הצהרות חלולות והבטיח כי יפיל את הממשלה הכושלת. מתישהו. אולי בתוך חודשיים, אולי בעתיד הרחוק. אולי אחרי שנכדתו הפעוטה תתייאש ותרד מהארץ, כדבריו. בינתיים הוא מעדיף לצאת טוב מול המצלמה ולהיות קלישאתי ככל האפשר.

לפיד השמיע הצהרות חלולות והבטיח כי יפיל את הממשלה הכושלת. מתישהו. אולי בתוך חודשיים, אולי בעתיד הרחוק

עם כמה שחשובה ליאיר לפיד המדינה - חשוב לו יותר מה יחשבו עליו. רוצה לומר, מי שאובססיבי על סיקור חיובי - יתראיין רק איפה שמחבקים אותו. חבל שקובן, עם כל יכולותיו הרבות, נשאר על תקן המחבק.