אנחנו רואים את ההכנות לבחירות בארצות הברית. ביונסה לדוגמא, לא מתביישת להגיד במי היא תומכת. ואם עיתון גדול ככל שיהיה מודיע שהוא לא מוביל קו תמיכה במועמד, ישר המנויים שלו מתקשרים לבטל את העיתון כי מצפים ממנו להגיד דמוקרטי או רפובליקני. זו לא בושה להביע דעה בעידן שלנו, זו חובה והאמת שזה גם מוכר כי זה מביא איתו קהל. אבל אצלנו, אחרי שנה של מלחמה אפילו נושא כמו החזרת החטופים אעפס, הפך למחלוקת.
המונולוג המרגש של עדי אשכנזי | ערוץ הכנסת
הסטנדאפיסטית עדי אשכנזי דיברה בכנסת מדם ליבה, אבל לא אמרה דברים יוצאי דופן. רק מה, בעידן שלנו התרגלנו שמובילי ומובילות דעת קהל, שמות בסוף הסטורי קוד קופון למחבת או קרם רגליים ולא נוקטות דעה שיכולה להבריח את הקליינטיות. תראו מה קרה כשרותם וסלע וחנוך דאום, כולה ביקשו להנחות טקס. אז אחר כך אתם רוצים שהם יעמדו בכנסת ויצעקו? ככה לא מגיעים לחוזה טאלנט.
להיות אמן בישראל ולהגיד את דעתך בנושאים נפיצים זה כבר פאסה ומסוכן עשרים שנה. במצב הכלכלי המחורבן שנקלענו אליו, עם ערוצי תקשורת שלא יודעים מאיפה יביאו כסף חצי שנה קדימה, לעמוד ולצעוק דעות פוליטיות זה כרטיס אחד ללשכת האבטלה. אין בישראל שיח של מפורסמים מהטלוויזיה שמסוגלים להגיד משהו עמוק יותר מלהחזיר את החטופים וכל מילה יותר מזה, זה לינץ' משובח ברשתות החברתיות.
לכן התפלאנו כל כך שעדי אשכנזי פתאם דיברה. אמרה מה שכל אישה שפויה במדינה הזאת אמורה להגיד. החברה הישראלית היא חברה שובניסטית ובמלחמה הדברים רק מתחדדים. שוב, עדי אשכנזי לא אמרה שום דבר קיצוני, לא קראה חלילה להפסיק את המלחמה, לא קראה לביבי ללכת הביתה, לא אמרה למירי רגב לא לטוס כל כך הרבה לחו"ל בזמן שהכבישים פה לא מתפקדים ואפילו לא חשפה את הדעות הפוליטיות שלה. אבל גם זה במדינה שלנו מספיק בשביל להיכנס בה ולשאול מה היא חשבה לעצמה. החוצפנית.
במציאות של ימנו, הסיפור הזה יחזיק בקושי שבוע, המסקנות העצובות שלו ימשיכו להיות שאנחנו אוהבים את הסלבס שלנו פצועים בשדה הקרב ופחות פותחים את הפה כשכואב להם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו