סיקור פרשיית הריגול האיראני בערוצי החדשות
אתמול בשתיים אחה"צ ניתן הסימן לערוצי הברודקאסט: אפשר לפרוץ באופן מיוחד למהדורה המיוחדת ולדבר על שבעת המרגלים הישראלים שפעלו בשירות איראן בשנתיים האחרונות.
בניגוד למה שקורה בדרך כלל כשפורץ אירוע ביטחוני משמעותי, רוב הפרטים על הפרשייה החמורה הזאת כבר היו ידועים קודם לכן, לפחות במשך כמה שעות. זה זמן בהחלט מספיק עבור מערכת חדשות דינמית וגמישה להקפיץ לאולפן מומחה ביון, חוקרת בנושאי איראן ואת הכתב הביטחוני התורן, להלביש ולאפר אותם בזריזות כדי שניתן יהיה לקיים דיון מקצועי, מעמיק וידעני בנושא החשוב שעל הפרק.
עם זאת, נדמה שרצועות האקטואליה של ישראל 2024 עסוקות פחות בדיונים רציניים ויותר במאמצים להשביע את תיאבונה הבלתי נדלה לזמן מסך של המפלצת שהן עצמן יצרו: הפאנליסטים.
בתחילת הדרך, שוכני האולפנים האלה, יודעי הכל־על־הכל מטעם עצמם וההפקה, היו אמורים לספק פתרון נוח לבעיה אמיתית: איך ממלאים שעות שידור ארוכות בזמן מלחמה, כשהצופים דבוקים למסך כמי שכפאם שד. אולם, מאז, נדמה שהקהל הצליח איכשהו להתרחק מהמסך, וחברות החדשות לא מסכימות לשחרר.
למעשה, נראה כאילו שהמהדורות המיוחדות פורצות לאוויר ומתמשכות רק כדי שהפאנליסטים לא ייאלצו לקחת מונית הלוך ושוב למכון המחקר שמעסיק אותם, או חלילה הביתה.
בעת שפרץ הסיפור על המרגלים האיראנים, למשל, נספרו בשידור של חדשות 12 שמונה פאנליסטים סביב השולחן (שנדמה כי גם הוא גדל ככל שהמלחמה מתארכת). לכך יש להוסיף גם את המגישה אלמז מנגיסטו, שעליה הוטלה המשימה הכמעט־בלתי-אפשרית של חלוקת עוגת זמן האוויר לכמה פרוסות דקיקות עבור המרואיינים הרעבים באולפן.
ברגעים האלה האולפן הופך לזירת קרב. הפאנליסט המנוסה יודע היטב שהאויב האמיתי שלו לא נמצא בטהרן, אלא בכיסא שלידו. הוא מבין שחלוקת כמה דקות לשמונה מרואיינים לא מותירה לו זמן למחשבה, בטח לא מעמיקה. כדי לשרוד עד למהדורה הבאה, עליו לדבר בהחלטיות, לסתור את עמיתיו, או בלית ברירה להסכים עימם בהתלהבות, רק כדי שקולו יישמע - וזה הצליל המתוק והחשוב ביותר בעולם עבור הפאנליסט.
לשם כך, הפאנליסט חייב לספק בנשימה אחת מידע + הקשר + אנליזה + הצעה לפעולה באותה מהירות ותחושת ביטחון מוחלט שבה ChatGPT פועל. מבחינת משתמש הקצה, התוצאה המתקבלת בשני המקרים היא זהה לגמרי: בינה מלאכותית.
הצפייה בדיוני הפאנל היא חוויה מתעתעת, שלרגעים מפירה את אחדות הזמן והמרחב. מצד אחד, מעט מאוד מתרחש: אותם אנשים יושבים סביב אותו שולחן ומחכים בקוצר רוח לתורם במעגל השיח. מצד שני, קצב האירועים בתוכנית אקטואליה בשעת פרה־פריים־ טיים הוא כה מסחרר, עד שהוא מעיד על הטירוף של החיים שלנו כאן ועכשיו הרבה יותר מאשר התחזיות הניתנות להפרכה שהפאנליסטים סוחטים מעצמם.
כך, פרשיית הריגול החמורה והעסיסית הזאת, שבאופן רגיל היתה מספקת די והותר בשר על העצם כדי להשביע לוח שידורים ממושך, פינתה בתוך כמה דקות את מקומה סביב השולחן לשורה של נושאים אחרים: כנס התיישבות של הימין בעוטף עזה, הדלפות מהפנטגון, ספקולציות על התגובה הישראלית למתקפה האיראנית (והתגובה האיראנית לתגובה הישראלית) ועוד ועוד נקודות חשובות לדיון זריז. לא תופתעו לדעת שגם על כל העניינים החשובים האלה, הפלא ופלא, הפאנליסטים יודעים הכל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו