הדוקו על רחל מאופקים: המגה-סטארית הקלילה והמצחיקה נמוגה

רחל מאופקים | כאן 11, 21:30

כל סוגה, או ז'אנר כנאמר בלעז, מבוססת על כללים וחוקים נפרדים. ובשפה פחות פלצנית אנסה להסביר שכשלוקחים דוקו ודרמה ומערבבים אותם יחד - זה קצת כמו שמן ומים, או כמו סדר וברדק. כמו מלח בקפה או כמו מרק בפיתה. יצור כלאיים שחלקיו לא משתלבים זה עם זה. דוקו הרי מסתמך על אמת ועובדות, ואילו בדרמות נהוג ורצוי להמציא ולהפריז. בדוקו מציגים ראיונות ושיחות, תמונות וסרטונים אותנטיים, בדרמה משחקים בחצי אמת, מתחפשים ומתמקדים בהעצמת רגשות.

רוב סרטי הדוקו־דרמה שראיתי עד היום היו מביכים ברמות. לזכותו ייאמר, "רחל מאופקים" שיצרה זהר וגנר ושודר אמש בכאן 11 הוא סרט שונה, אשר מטשטש גבולות בין הז'אנרים ומשתמש בקטעי הדרמה שבו - ובעיקר בעבודה עליהם - על מנת להשיג רגעי דוקו משמעותיים.

כידוע, ב־7 באוקטובר חדרו חמישה מחבלים לביתה של רחל אדרי באופקים והחזיקו אותה ואת בעלה 20 שעות כבני ערובה. מירב גרובר מגלמת אותה, אלברט אילוז משחק את דוד בעלה, ורחל האמיתית מסתובבת ביניהם על סט הצילומים, שמשחזר אחד לאחד את ביתה ההרוס שבו התרחשה הדרמה. רחל לבושה באותם הבגדים מיום האירוע (ממש כמו השחקנית) ומחלקת הערות מהצד, מתקנת דיאלוגים, קוראת לשחקני המשנה שמגלמים את המחבלים בשמות של מי שחטפו אותה, וכל זה כשהיא יושבת מול מסכי המוניטור של המצלמות ומתפקדת בשטח כמין עוזרת במאי בטראומה. אחושילינג טראומה.

על אף ההערות והדיוקים שמספקת רחל לשחקנים ולבמאית - הדרמה לא מחזיקה כלום. היא לא באמת דרמה. אין בה עומק, רגש או משמעות. למעשה, השיחות שניהלה רחל עם הצוות שעבד על צילום הדרמה הן שסיפקו את האמוציות והעניין. דרכן ניתן להבחין ברחל כפי שהיא שנה אחרי האירוע. היא כבר לא אותה רחל. היא לא הגיבורה שהדפיסו את דמותה על חולצות, שפגשה את נשיא ארה"ב, שהמתכון שלה לעוגיות שהאכילה בהן את מחבלי הנוחבה הפך לשם־דבר. האישה החזקה, שזכורה כמצחיקה וקלילה ומגה־סטארית, היא היום ההגדרה של שבר כלי. הפוסט־טראומה מכבידה עליה חזק. מסצנה לסצנה רואים שהיא גמורה מהחיים - החלה לעשן, ממררת בבכי מכל טריגר, לא ישנה בלילות, מפורקת נפשית ממות בעלה, וממשיכה לחיות את הטראומה שוב ושוב ושוב. מצד אחד גיבורה, מצד שני אדם שבור.

גם ללא חדשות השמיים לא נפלו

זה היה יום כיפור ללא מחאה ציבורית סביב VOD כן או לא. אולי כי לראשונה אפשרו כל ספקיות הטלוויזיה (yes, HOT freeTV, סלקום ופרטנר) למנויים שלהן גישה ישירה או עקיפה אל ספריית ה־VOD ולא חסמו את השירות. חופש בחירה וצפייה בחדרי־חדרים? תראו איזה קטע, השמיים לא נפלו.

האמת, זה היה יום כיפור מיוחד. אף שאנו בעיצומה של מלחמה, ואף שלאורך החג נספרו יותר מ־100 שיגורי טילים ואזעקות, וגם כטב"ם לבנוני שהתרסק על בית אבות בהרצליה - כל הערוצים נמנעו מפריצה לשידור. בשעות הרועשות עדכן ערוץ 12 דרך סטריפ אדום בתחתית המסך על אזעקות ונפילות והוראות נקודתיות של פיקוד העורף, ערוץ 13 עשה דבר דומה אך פחות אינפורמטיבי; בעוד ערוצים 11, 14 ו־i24NEWS שמרו על דממת מסך מוחלטת. יממה שלמה בלי חדשות והיסטריה משודרת? תראו איזה קטע, השמיים שוב לא נפלו.

רחל מאופקים בסרט "רחל מאופקים". גיבורה