״היום שלא נגמר״: ככה צריך לחנך את הדורות הבאים על טבח 7 באוקטובר

היום שלא נגמר - פרק הבכורה | כאן 11, 21:30

בתקופות של כאוס וחוסר ודאות כללית מרגיעה אותי לרוב הידיעה כי "רבותיי, ההיסטוריה חוזרת". זאת אומרת, כבר עברנו את פרעה אז נעבור גם את זה. מאידך, דווקא אותה הבנה שההיסטוריה בסך הכל משכפלת את עצמה מתקופה לתקופה יכולה מאוד להלחיץ. הרי רצח עם ואסונות הם חלק מהותי מההיסטוריה האנושית, וההיסטוריה מלמדת כי לא מומלץ להיות בצד של הנרצחים.

אי לכך, מבהיל ומוזר לקלוט שאנחנו חיים כרגע בתקופה שכזאת, אשר בעתיד הרחוק יסתכלו עליה בתור היסטוריה שחורה. ממש כפי שאנחנו מסתכלים על השואה, על גירוש ספרד, על חורבן הבית, על מלחמת יום כיפור ועל העבדות במצרים. בדורות הבאים ילמדו עלינו בשיעורי היסטוריה בכל רחבי העולם, יקדישו לנו דקות דומייה, יעשו עלינו מחקרים אקדמיים, סרטים ותוכניות; ימציאו עלינו סיפורים ויכחישו אחרים. אנחנו בעצם חיים בהיסטוריה, וזה היסטרי.

היות שזה המצב, תפקידו של הדור שלנו הוא לחזק את הנרטיב הישראלי ולהעבירו הלאה בירושה. הווה אומר, לכתוב את ספרי ההיסטוריה בדיוק כפי שחווינו אותה; כמו גם לייצר סדרות וסרטי דוקו מהסוג שיישמרו בארכיונים וישודרו בריפיט מדי שנה על מנת שבדורות הבאים יאמרו עלינו: לעולם לא עוד.

"היום שלא נגמר", פרויקט דוקו רחב היקף שיצרו אמנון רבי וגלעד טוקטלי ("האחת"), יוצא מנקודת הנחה שכזאת. חמשת פרקי הסדרה, שישודרו השבוע מדי ערב בכאן 11, באים לעשות סדר בכאוס של 7 באוקטובר. הם ממפים את אירועי השבת השחורה דקה אחר דקה, נועצים אותם במפת הזמן והמיקום, ומעניקים מקום לעדויות של 114 מרואיינים מעורבים המתארים את שלל הזוועות שחוו על בשרם. מהתצפיתניות ומפקדי הטנקים, דרך דובר צה"ל ועד ניצולי הנובה, קיבוצניקים חטופים, שוטרים גיבורים ומשפחות שכולות.

למשל, בפרק הבכורה מתחבאת סצנה שבה ילד בן 12 יושב על שפת הבריכה של קיבוץ רעים ומשחזר בקול ילדותי: "ואח שלי הקטן, בן 8, מחכה עם סכין ליד הדלת של הממ"ד. עם סכין! זו אחת התמונות הכי זכורות לי בראש. שאח שלי הקטן עם סכין. ילד בן 8. לי לא מרשים לחתוך מלפפונים עם סכין בגודל כזה".

כל אירוע שמתואר בדוקו נתמך בתיעוד מצולם והקלטות אותנטיות של רצף ההתרחשויות. אינספור טרגדיות אישיות שמתחברות יחד לפסיפס של אסון היסטורי

זה אמנם רגע זניח בדוקו ארוך ומצמרר, אבל הוא מתווסף לכמות עצומה של חומרי גלם ועשרות או מאות סיפורים קטנים וגדולים. שוטר שחילץ ממכונית שתי ילדות שהוריהן נרצחו, משפחות שנמלטו ממחבלים, חטיפות, היתקלויות, דילמות וגבורה - כל אירוע ואירוע נתמך בתיעוד מצולם והקלטות אותנטיות של רצף ההתרחשויות. אינספור טרגדיות אישיות שמתחברות יחד לפסיפס של אסון היסטורי.

למרות שזאת מציאות חיינו, למרות שאנחנו נושמים אותה כבר שנה - הצפייה ב"היום שלא נגמר" הרגישה כמו צפייה בסרט שואה היסטורי. כל דור ודור חייב יהיה לצפות בה כדי להפנים מה קורה כשעומדים עלינו לכלותנו.