סיקור חילוץ אלקאדי: שאלה אחת חזרה על עצמה בשלושת הערוצים

הארכי טרוריסט יחיא סינוואר, כך דווח בתקשורת הישראלית, הוא צופה קבוע עד כדי התמכרות במהדורות החדשות בטלוויזיה הישראלית. נתון לא מפתיע לגבר בן 60 בעל שמתגורר באיזורינו, שהרי אם להאמין לנתוני הרייטינג, זה מה שלפחות שליש מהאנשים בישראל עושים מדי ערב בביתם מהצד השני של רצועת עזה. ככלות הכל, אנחנו צופים בחדשות מסביב לשעון, גם בימים כתיקונם. אם אי פעם יחזרו ימים כאלה לאזורנו.

הנקודה החשובה היא שסינוואר למד את החברה הישראלית (גם) דרך מהדורות החדשות שלה, והאמת שזו כנראה באמת דרך מעולה ללמוד עלינו בכל הקשור לניואנסים השונים של השפה שלנו והרבדים השונים, כולל השטחיים ביותר.

הנה, היום (שלישי) שוחרר בעוד מבצע הירואי של חיילי צה"ל החטוף הבדואי קאיד פרחאן אלקאדי.  ברשתות החברתיות התחילו הבדיחות הרגילות על כך שהוא בדואי, קורטוב של גזענות ודעות קדומות אבל לא משהו שלא חשבנו שיקרה. לצד השמחה וההתרגשות בשידורי הטלוויזיה, היה מעניין לצפות האם גם האנשים בטלוויזיה משתפים פעולה עם העניין.

מבלי להיכנס לשמות כדי לא להעליב, צפינו כולנו במופע משעשע של כתבי הטלוויזיה המקומיים. חלק התרגשו משמעותית פחות מהשחרור מאשר אם היה זה נניח מבלי לפגוע, חטוף יהודי ואילו אחרים הגדילו לשאול את בני המשפחה של קאדי שאלות על שחיטות כבשים וחאפלות.

אותן שאלות שכתבים שואלים בדואים כבר חמישים שנה, ולא משנה אם מדובר בשחקן כדורגל, חבר כנסת או משפחה של חטוף. בדואים בסוף הם או גנבי רכב, או כאלו שחוגגים בחאפלות עם כבשים מדממות.

רצוי גם וגם. בשלב מסויים חאתם, אחיו של פרחאן כבר ידע מה התקשורת הישראלית מחפשת ואמר בראיון המי יודע כמה שלו באותו היום: "כבשים הן עניין מובן מאליו בחגיגות". רק שלא ישחטו כבשים בביקיני צהוב, כדי שמשטרת הצניעות לא תסביר להם איך הם צריכים לחגוג. שלא נדבר על צער בעלי חיים, שבטח פעיליו התפחלצו מול העידוד להרג בעלי חיים בשלושה ערוצים שונים, תוך קולות צחקוק מהאולפן.

אבל בגדול, וכאן כמובן חיכתה ההפתעה למרואיינים השונים, המשפחה של קאדי לא בדיוק שיתפה פעולה לגמרי עם הסטריאוטיפ. הם דווקא התעקשו על כך שצריך קודם כל ולפני הכל להחזיר את כל החטופים, בעיסקה ועכשיו. השמחה שלהם לא מושלמת כל עוד יש עוד חטופים. משום מה, הם התעקשו להיות ישראלים, גם אם באולפן לא מיררו בבכי של התרגשות, כמו במקרים קודמים של שחרורי חטופים.

נכון שעות הצהריים בטלוויזיה הן שעות הנמנום במזג האוויר הנוכחי, ובדרך כלל הטלוויזיה משמשת כשומר מסך אלא אם כן מתרחשים אירועים דרמטיים. ועדיין הסטריאוטיפים עבדו שעות נוספות, כנראה זה פשוט יותר מדי עמוק אצלנו ויש דברים שקשה לשנות. תשאלו את סינוואר.

• • •

בקטנה: תא"ל דניאל הגרי כפרה עליך, אני רואה אותך ורואה בן אדם שלא ישן מאז כסלו דאשתקד. אבל "לילות כימים" ולא "ימים כלילות". אוהבים אותך אבא.