בנימין נתניהו קפץ הערב (ראשון) להתראיין בתוכנית הדגל של ערוץ 14, "הפטריוטים". עכשיו, כולם צריכים בעצם לשאול מהי משמעות המילה "ראיון" - כי מה שהתרחש באולפן של ינון מגל לאורך שעה שלמה אולי נשמע כמו ראיון, נראה כמו ראיון, הולך כמו ראיון, אבל הוא בעצם ברווז.
זה היה "ראיון" עם מחיאות כפיים סוערות. זה היה "ראיון" במגרש הביתי, שדמה למעגל של ליטופים, חיבוקים, עידוד וסגידה. 26 ראיונות אולפן העניק ראש הממשלה מאז תחילת המלחמה - כולם באנגלית, לערוצים זרים. את מסיבת העיתונאים האחרונה כינס לפני כשלושה חודשים. יותר מזה, הראיון האחרון שנתן לערוץ 12 היה במארס 2021 אצל רינה מצליח; זה היה כמה ימים אחרי שהתראיין לאברי גלעד בערוץ 13. את תאגיד השידור הציבורי הוא מחרים כבר מספטמבר 2019, ולאורך כל התקופה הזו הוא "התראיין" 16 פעמים לערוץ 14.
אז מה גורם לראש הממשלה להחרים בשיטתיות את כל מי שלא מלטף אותו? אפשר רק לנחש. מוקדם יותר היום הציעה עינב צנגאוקר לנתניהו להתייצב מולה לראיון אמיתי "במקום מול המראיין הנוח לך. במקום לקבל ליטופים משופר, בוא תדבר עם אמא של ילד חטוף בעזה. ממה אתה מפחד?" אולי כי בערוץ 14 נתניהו נשאל רק פעם אחת על עסקת חטופים, וכשסיכה צהובה על דש חליפתו ענה כי הוא מסכים כרגע רק לעסקה חלקית. אף אחד בפאנל סביבו לא הגיב, אתגר או הציף שאלת המשך.
האמת היא שביבי בא לשעמם, להישאר ממלכתי ולסמן וי על ראיון לטלוויזיה המקומית.
ועדיין, תקופת ההימנעות שלו מראיונות אמיתייים בתקשורת נמשכת גם אחרי הפארסה הזו. אלא אם כן מחשיבים שאלות כגון "האם אתה מספיק חזק?", "מה היה קורה אם היו מעירים אותך בלילה של 7 באוקטובר?", "האם המחאה והסרבנות הובילו למלחמה?" וגם "ממה אתה עשוי?" - בתור ראיון עם שיניים.
"איך אמר מנחם בגין: מי שמעקם את האף, נשאר עם אף עקום", אמר נתניהו, והמשיך להחרים את התקשורת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו