פתאום כולם התנדבו לקחת אחריות: סיקור מבצע ארנון במהדורות החדשות

לאחרונה הורגלנו לקבל בעיקר בשורות איוב, כך שרגע נדיר של הצלחה הצליח לטלטל גם את מגישי הטלוויזיה השקולים ביותר • השמחה הייתה יוצאת דופן, כי הזכירה לנו לרגע את כל מה שאנחנו רוצים להיות: מדינה עם צבא כל-יכול, עם ראש ממשלה אמפתי ושבה ימנים ושמאלנים רוקדים מחובקים ברחובות

סיקור מבצע ארנון בטלוויזיה. צילום: צילום מסך

כולם בוכים עכשיו, שמח - זה מה שבטוח. אפילו ערד ניר בכה בשידור, כשהקרין לצופיו סרטון ראשוני שתיעד מפגש בין החטופה המשוחררת נועה ארגמני עם אביה. הרגשות השפריצו מכל עבר, ולא פסחו גם על בכירי המגישים. ניר דבורי השתנק באולפן, אלמוג בוקר נטף דמעות, וכך גם ירון אברהם. כמדינה, הורגלנו לאחרונה לקבל בעיקר בשורות איוב, כך שרגע נדיר כזה הצליח לטלטל גם את מגישי הטלוויזיה השקולים ביותר.

"הייתה לנו את השבת השחורה, ועכשיו זו השבת השמחה", צעק למצלמה מישהו עם דגל באחד ממוקדי החגיגות שמהם דיווחו הערוצים. בזה אחר זה זרמו למסך סרטונים של מצילים בים מדווחים בפומפוזיות למשתזפים על חילוץ ארבעת החטופים מעזה, והרוחצים בחוף, בבגדי ים וסימני שיזוף, מריעים בתשואות.

כמו בסרט הוליוודי בלתי נתפס, ירדו ממסוק צבאי אלמוג, אנדריי ושלומי מוקפים בלוחמים נועזים, מניפים ידיהם באוויר, כששאגות שמחה של אזרחים נשמעות ברקע. שמונה חודשים חיפשנו אותה, והנה סוף סוף מצאנו - זו תמונת הניצחון. במשך חצי יממה שידרו באולפני הערוצים פסטיבל ניצחון; הרימו ללוחמים, לצבא, לשב"כ, למשטרה, לאגפי המודיעין ולמקבלי ההחלטות בממשלה. פירגנו, הריעו, חיבקו וצהלו. במשך כמה רגעים היה נוח להדחיק את השאלה איפה הם היו ב-7 באוקטובר. למשך יום אחד פתאום כולם התנדבו לקחת אחריות. במשך יום אחד היינו בגן עדן.

השמחה הייתה יוצאת דופן, כי הזכירה לנו לרגע את כל מה שאנחנו רוצים להיות. מדינה עם צבא כל-יכול שיודע הכל ושנמצא בכל מקום, עם ראש ממשלה אמפתי, שיוצא מהבית כדי להיפגש עם משפחות חטופים (ששוחררו), עם מערכות שעובדות יחד ולא עסוקות בללכלך זו על זו. מדינה שבה ימנים ושמאלנים רוקדים מחובקים ברחובות לשירת "עם ישראל חי", אווירה של גאווה לאומית, אחדות אמיתית וניצחון אסטרטגי, שמוכיח לעולם שאנחנו היהודים לא מפקירים את אחינו ואחיותינו בשטח. זו תמונת ניצחון. למשך שעות, בשבת השמחה, היינו כל מה שאנחנו חולמים להיות כאומה, ומה זה התרגשנו מכך.

סוד כמוס שידוע לכולם

היום החל בצורה הרבה פחות אלגנטית. זה היה עוד פרק בסאגת "אנחנו יודעים משהו שאסור לנו לגלות לכם", וכל יושבי האולפנים שיתפו פעולה במשחק הרמזים המבחיל הזה לאורך בערך שעה וחצי - עד שהחדשות הותרו לפרסום.

"אם פרצנו לשידור ואנחנו מתחילים לדווח בצורה הדרגתית, כנראה שיש סיבה לדבר הזה", זרק ירון אברהם רמז מפוצץ לאוויר. אלמוג בוקר הוסיף: "אפשר לחייך או להזיל דמעה בהתרגשות ממה שקרה בשעות האחרונות, למרות שעדיין אי אפשר לספר. אבל אני מבקש אל תסתמכו על הודעות ווטסאפ"; ואילו אור הלר קרע את המסכה ואמר: "אני באמת יכול להגיד שאני מתרגש - אם מותר להגיד - מהחדשות שהולכות לבוא. אנחנו ערים לשמועות ולפרסומים בווטסאפ, ומפצירים בכם שגם עכשיו תהיו סבלניים ומי שצריך לבשר הוא שיבשר".

סיקור התגובות בישראללמבצע השחרור, צילום: צילום מסך

החוק מגדיר שימוש במידע פנים ארגוני (בהקשר של חברות הנסחרות בבורסה) לשם הפקת רווחים בתור עבירה פלילית עם עונשי מאסר. זה לא שונה ממה שעשו בערוצים המסחריים - הם סחרו במידע פנימי, כזה שהיה אסור לפרסום באותן דקות מסיבות ברורות - רק כדי לנפח לעצמם את הרייטינג.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר