קצת אירוני, מאוד מטורף, אבל עד היום ריקודים עדיין מזוהים עם הטבח שהתחולל במסיבת הנובה - וזה מטריד כי קשה לתאר ניגוד גדול יותר כמו זה שבין ריקוד משחרר לבין מלחמה מדממת. אבל זאת המדינה שלנו, ישראל של שנת 2024, ועלינו להפנים כבר שהמעברים כאן בין אבל ושכול לבין ריקודים ושיכול רגליים כל כך חדים עד שערבוב של טראומה עם בידור מסחרי הוא בלתי נמנע.
לכן, לחזרה של "רוקדים עם כוכבים" אל הפריים־טיים של קשת 12 אתמול (רביעי) יש משמעות נוספת מעבר למאבקי הרייטינג הרגילים. עליית התוכנית בעצם מסמנת את המעבר הרשמי בין אותה טראומה לאומית לבין הריקוד שאחריה.
פרק הבכורה רקד על המצב כמעט בכל דקה. אחותה של השופטת החדשה, לאה ינאי, נחטפה לעזה כשרקדה בנובה - ושוחררה; השחקן דור הררי תיאר איך נלחם בשדה הקרב; הקוסם חזי דין בכה על אובדן משפחתי; כל אחד סיפר משהו עצוב למצלמה וקצת בכה, ניגב את הדמעות ובסוף עלה לרחבה כדי לבדר את העם.
אך משהו הרגיש צורם בחגיגה המפוארת השגרתית, שמציג פורמט הריאליטי הפופולרי עונה אחרי עונה. הרי "רוקדים" היא תחרות שמשדרת זוהר מוזהב - אוסף כוכבניות בשמלות ערב צמודות וסלבריטאים צפופים על ספות שמוחאים כפיים לחבריהם המרקדים. מין תחושה מתמשכת של איזו מסיבה מפוארת של החברה הגבוהה שלא היו מכניסים אותנו אליה, כך שמה שנשאר לנו זה להציץ עליה מהטלוויזיה. אבל מי רוקד כשעצוב?
ב"רוקדים עם כוכבים" כולם מפזזים עם דמעה וגרון חנוק. ועם סיכה צהובה על דש השמלה. וזה כנראה מספיק, כי אסקפיזם הוא לא אסקפיזם אם לא מזכירים את החטופים והחיילים, מתנצלים, מתפללים, ואז ממשיכים לרקוד כרגיל. ברחבת האסקפיזם אפילו לא עצרו את הריקוד כדי לעדכן את הצופים על פיגוע דריסה קטלני שהתרחש ממש במקביל לשידור, אבל כן הזכירו כמעט בכל רגע נתון משהו או מישהו שקשור למלחמה. בין מקבצי פרסומת לדירוג שופטים, בכו להם הרקדנים על הנרצחים והנחטפים, ואז פצחו בצעדי צ'ה־צ'ה־צ'ה מהדהדים. ריקוד מושחת.
רוקדים עם כוכבים | קשת 12, 21:30
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו