סיקור סרטון חטיפת התצפיתניות: זמן קצר שהרגיש כמו נצח כואב

סיקור סרטון חטיפת התצפיתניות | כל הערוצים, 18:00

מהי משמעות המונח "זמן קצר", לדעתכם? האם שעה נחשבת זמן קצר, ואם לא - מדוע בחדשות 12 ו־13 הבטיחו במשך למעלה משעה כי "בעוד זמן קצר נשדר את סרטון חטיפת התצפיתניות מנחל עוז"?

ואם 60 דקות המתנה מול מקבצי פרסומות ומגישים שמבטיחים "מייד" ופרשנים שמושכים זמן עד לשעה 18:00 (אז הותר הסרטון לפרסום) רק כדי לקבל סרטון סנאץ' מצמרר זאת לא באמת הגדרה למונח "זמן קצר", אז מה נאמר על המתנה של 229 ימים בשבי חמאס? שמונה חודשים זה בטוח לא "זמן קצר".

שלוש דקות ועשר שניות הן זמן קצר במובנים מסוימים. אבל 190 שניות של סרטון החטיפה הרגישו כמו הנצח, והכאיבו בכל שנייה ממנו. ואם 3:10 דקות מרגישים זמן קצר אבל גם נצח, איך נגדיר את גרסת 20 השניות הערוכות והמצונזרות שהסכימו לשדר בערוץ 14 - אחרי שחתכו החוצה את החלקים הקשים באמת.

אבל אז קרה משהו מוזר. חלק מהאנשים שישבו באולפן 14 בעבעו מבפנים על החלטת הערוץ להסתיר מצופיו את רוב הסרטון. למשל, הכתבת מיר יונה התעקשה לתאר בשידור את שראו בכל פלטפורמה אחרת וצונזר בערוץ. אח"כ אצל ריקלין וסג"ל, גם ח"כ טלי גוטליב תיארה בפרוטרוט את שמתרחש בתיעוד, לפני  שנקטעה על ידי המנחים. "את זה לא הראינו, ואת לא חייבת לפרט", אמרו לה. "כן חייבים!", צעקה עליהם גוטליב והמשיכה בשלה.

כנראה שלהקדיש 3:10 דקות בשידור עבור סרטון של צעירות גיבורות שהמדינה הפקירה, כדי שהצופים ייאלצו לדמיין מה עוברות הבנות האלו 229 ימים - זו חובה מוסרית שגדולה על ערוץ 14. אולי בעוד זמן קצר הם יבינו את זה.