בתקופה הקשה שעוברת על כולנו מאז 7 באוקטובר, שבה נדמה שהמציאות עולה על כל דמיון ושקשה יהיה לתסרט סצנות מופרכות והזויות יותר מהחיים עצמם - הסדרה עטורת הפרסים "היהודים באים", שבה מככבים מוני מושונוב, יעל שרוני, יוסי מרשק, יניב ביטון, עידו מוסרי, שירה נאור ומעיין בלום, חוזרת למסך, ותנסה להתמודד עם האתגר להציג סאטירה על מדינה שנראה שהפכה לפארסה.
בעונה השישית של הקומדיה המצליחה, שעלתה אמש בכאן 11 ובכאן BOX עם ספיישל מיוחד ליום העצמאות, ושתשודר מדי מוצ"ש אחרי החדשות, הסיפורים והמיתוסים היהודיים יעברו דרך המשקפיים הסאטיריים וההומוריסטיים של צוות התוכנית (נטלי מרכוס, אסף בייזר ויואב גרוס והבמאי קובי חביה), עם דמויות כמו רפול, אריאל שרון, יצחק שמיר, גולדה, שמעון פרס, יעל אשת חבר הקיני, גולדי הון, הגאון מווילנה ועוד, שיציגו את הפרשיות הגדולות והקטנות שעיצבו את העם היהודי.
"תחושת הביחד ב'היהודים באים' היתה בצוות שלנו כבר מהרגעים הראשונים, כי ההתחלה של התוכנית לא היתה קלה", משחזר מושונוב. "במקור הסדרה היתה אמורה להצטלם לערוץ 10, אבל כמה שבועות לפני הצילומים הערוץ קרס, והפיילוט נשאר על המדף. אחרי כשנה הערוץ הראשון הביע עניין, וצילמנו את העונה הראשונה, ובגלל אחד מהפרומואים שלה פוליטיקאים החליטו להוריד אותה מהמסך עוד לפני שעלתה, שזה חינני.
"ואז שוב היא היתה על המדף כשנה עד ששודרה, וכשרשות השידור נסגרה התוכנית המשיכה בתאגיד. התחושה שאנחנו לא כל כך רצויים איחדה אותנו, ואפילו קיימנו הקרנות פיראטיות שעשינו בזמן שהתוכנית היתה על המדפים", הוא צוחק.
"מבחינה מקצועית, לדעתי זו תוכנית ברמה גבוהה מאוד, והצלחנו לשמור עליה לאורך השנים. יש בה קאסט נפלא, שחקנים שמושפעים ומשפיעים זה על זה ותורמים לעשייה, צוות יוצרים נהדר שמנצח ומוביל אותנו, והתוכנית כולה מבוצעת מתוך המון אהבה. העבודה עליה נעשית בתנאים לא פשוטים, בשעות לא שעות. זה כמו בקולנוע - יש המון צילומי חוץ, נסיעות וימי צילום ארוכים, וזה שווה את זה. זה נס שהגענו לעונה השישית".
עניין של סימטריה
בימים שבהם פוליטיקאים מנסים לתפוס טרמפ גם על תוכניות טלוויזיה, מושונוב נשמע מפוכח ויודע היטב מהו כוחה האמיתי של הסאטירה, במדינה שהפכה לרגעים לסאטירה בעצמה. "בעונה האחרונה פחות התקיפו אותנו, אבל נראה מה יהיה בעונה הזאת, אין לדעת. במדינה הזאת, שהכל בה מתלהט כל כך מהר, אנשים מפסיקים לראות מה העיקר ומה טפל. כשביום השואה אדם צועק על אמו של חטוף ואומר 'חבל שלא רצחו אתכם בשואה' - זה מעיד על מציאות שאני באמת מאמין שעם כל הכבוד לסאטירה, ויש לי כבוד, היא לא משפיעה על דעת הקהל. מה שמשפיע אלה האנשים והפוליטיקאים שגרמו לאיש הזה להגיד את מה שאמר".
רוב העונה אמנם צולמה לפני 7 באוקטובר, אבל בכל זאת - כמה הצלחתם לגעת במציאות הקשה?
"השבוע האחרון של הצילומים היה צריך להתחיל ב-8 באוקטובר, וכמובן נדחה בכמה חודשים. כשחזרנו הוספנו התייחסויות כפי שהתוכנית תמיד עושה, בכך שהיא חוזרת להיסטוריה ומבקרת את ההווה, לא באופן ישיר. הקטעים שצולמו לפני 7 באוקטובר, וגם בעונות הקודמות, מנבאים את הכאוס הנורא שהמדינה שלנו הובילה את עצמה אליו, וכשרואים בהיסטוריה היהודית כיצד הבית הראשון והבית השני חרבו - אי אפשר לא לראות את הסימטריה בין הדברים, ולא לראות שאנחנו נמצאים במצב מאוד דומה. אף על פי שאין עלינו ריבון רומאי, אנחנו נמצאים בתקופה נוראית. הרצון לכוח ולשלטון גובר על חיי אדם".
כמי שעוסק בהומור ובסאטירה, מאיפה אתה מוצא את הכוח להצחיק בתקופה הזאת?
"עם המצב כיום אני לא יודע איך אפשר לצחוק ולהצחיק, אני רק יודע שאין לנו ברירה. אני מוכרח להודות שאין לי הומור בתקופה הזאת. איבדתי חלק גדול מההומור שלי, ואני עסוק בלראות את החוליים ואת המצב הנוראי שהגענו אליו, את העיסוק רק במה שמפריד בינינו, ולא בדברים העיקריים, כשהעם הרבה יותר טוב מהפוליטיקאים ומהאנשים שמנווטים אותו. קשה לי לראות את האור בקצה המנהרה בימים כאלה. החטופים נמצאים בעזה, המשפחות שלהם הופכות למוקצה. זה דבר נורא, ואני לא רואה מי יכול לתקן את זה".
לצד "היהודים באים", מושונוב גם היה זה שניחם אותנו על המסך עם חבריו ל"זהו זה!", תוכנית שניסתה לחבק מדינה שותתת דם. עד שהיא תשוב מפגרה, החמישייה המופלאה פוגשת קהל במופע "זהו זה! שרים על הבמה" (ב-15 ביוני באמפי לוחמי הגטאות וב 15-14 באוגוסט באמפי קיסריה).
"'זהו זה!' היא נס. היא נכנסה בשנות ה-80 לליבם של אנשים וליוותה דורות שלמים. היינו שם ברגעי אושר וברגעי עצב גדול ומלחמה", הוא מסכם. "חזרנו בעקבות הקורונה, ועלינו שוב אחרי 7 באוקטובר כשהמצב היה בכי רע. הבנו שיש לנו תפקיד, שהפעם עלינו לנחם מכיוון שהצער גדול. הבנו שאנו חייבים לאו דווקא להצחיק, אלא יותר להשתמש בכישורי ההומור, ובעיקר לשיר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו