טקס המשואות נע בין גבורה ואחדות - אך היה נטול נשמה

"אנחנו מציגים שוב את המסך המפוצל הזה, שמראה שיש עוד אירועים שקורים במקביל לשידור הקלטת של טקס המשואות", הודיעה יונית לוי לצופי קשת 12, כשהמסך המוכר של ערב יום העצמאות התפצל לשניים. טקס המשואות לא קונצנזוס יותר.

מאז ותמיד, טקס המשואות היה האירוע הכי ישראלי בשנה. ריקודים על קברו של הרצל, רייטינג נדיר ותוכן ממלכתי שאפשר לצחוק ממנו, להתרגש, ולהעביר במורשת לדור הבא. השנה החליטו בערוץ 12 כי קיים צורך לשדר גם אלטרנטיבה; אין הכוונה למופע מסוג אחר, לא אמנים חתרנים, לא נרטיב חגיגי שונה, אלא פשוט אלטרנטיבה פוליטית-חברתית מנוגדת. תמונת מראה לצורך האיזון הפוליטי. כי בישראל הכל פוליטי, וגם הממלכתיות נחטפה ע"י הפוליטיקאים והמסרים שמשרתים את צרכיהם.

12 המשואות, שמציינות 12 שבטים, מייצגות את אחדות העם על אף ערבוב הגלויות העדות. אבל מרגע שהלכה האחדות בעם - משהו גם נשבר במוסד המכובד של הטקס. הוא הפך נגוע בפוליטיקה, זוהם בקומבינות ובפרוטקציות, ואיבד מקסמו. ההחלטה להקרין לצידו טקס נוסף היתה מסר לצופים: בצד ימין של המרקע משודר טקס מוקלט וערוך מטעם השלטון, ומצד שמאל טקס שהוא אנטי-ממשלתי מובהק.

כאמור, הטקס שארגנה מירי רגב בהר הרצל היה יוצא דופן. בעיקר בעקבות הבחירה להקליטו מראש ולקיימו ללא קהל. החלטה שהתקבלה לכאורה בגלל חשש ממחאות בלתי צפויות בשידור חי. ב-2011 התפרצו לטקס אחיו של גלעד שליט וחברתו, וצעקו מול כל האומה: "גלעד עדיין חי"; זה לא יכול לקרות כשמקליטים ועורכים. כי מה שווה טקס ממלכתי, אם אי אפשר לשלוט עליו?

אבל כשמוותרים על שידור חי במעמד שכזה גם מזייפים רגשות. ההתרגשות פחות בלטה השנה על ההר, וגם בוטל הסיכוי להרוויח רגעים לא מתוכננים (למשל, החלקה של קרן פלס). זה היה טקס ללא מחיאות כפיים ובלי קהל מנופף בדגלונים. רק כיסאות צהובים ריקים לתפארת מדינת ישראל.

שיקוף של מצבנו

למעשה, טקס המשואות שיקף נאמנה את מצבנו - מדינה שלא השתחררה מטראומת 7 באוקטובר. הערב נפתח במסע עוצמתי של הדלקת אבוקות זיכרון בעוטף וריקוד מלנכולי לשירת עומר אדם בשטח ההריגה ברעים. על הר הרצל הובילו המנחים מגי טביבי ותמיר סטיינמן טקס מאופק, רגיש, מודע לעצמו ונטול פרובוקציות. אבל גם טקס שנעדרה ממנו נשמה.

בין מציתי השלהבות המרגשים בלטה סבתא מהגליל (מרים כהן). בסיום דבריה הזכירה את החיילים וצעקה בקולי קולות: "כפרה עליהם". אך במקום לקבל בתגובה תשואות מהקהל - השתרר שקט מביך וצעקה חלשה נשמעה מרחוק. מבאס בשביל כולנו.

בעוד שבהר הרצל הדגישו גבורה, ערבות הדדית, נתינה, אחדות ואופטימיות זעירה, הרי שהטקס שארגנו משפחות שכולות וחטופים באמפי שוני (ושודר בערוץ רלוונט) התרכז במסרים של הפקרה, אובדן, כישלונות, גורל החטופים ועתיד דיסטופי תחת המשך השלטון הנוכחי.

נכון שאפשר להתרגש מבלי לחפש סאבטקסט, אבל כואב שאלו שתי האלטרנטיבות שלנו. טקס אחד ממלכתי עם נאום רה"מ, שהרגיש כמו סרטון בחירות מלא פאתוס; וממול טקס אחר שרכב על טרגדיות ומחדלים כדי להדהד מסרים שייכרסמו בממשלה ואולי יגרמו לה להתפרק.

בסוף, כשפורטים את מכלול האנשים שהרכיבו את טקסי המשואות, מבחינים עד כמה מדובר באירוע המזקק לתוכו את הישראליות על שלל גווניה, ואת כל מה שטוב במדינה. כשאירוע כזה הופך כלי משחק בידי פוליטיקאים - זה מחריב את היופי והתום של המוסד ההיסטורי שזכה לפופולריות בזכות היותו נייטרלי. התפוררות טקס המשואות היא הכי "לתפארת מדינת ישראל".