המורשת של אופירה וברקו: אינטרסים, סגירת חשבונות ורדיפת כותרות

בדמדומי הקריירה שלו ככדורגלן, איל ברקוביץ' נשאב לסכסוך מתוקשר עם מאמן הנבחרת הלאומית דאז, אברם גרנט. מקומו המובטח בהרכב הפותח התערער, הוא התייבש על הספסל, לא תמיד זומן, התמרמר בתקשורת, ולאחר מכן הודה בראיון כי במשחקים בלעדיו הוא רצה מכל הלב שנבחרת ישראל תפסיד.

אם למדנו משהו על ברקוביץ', הרי שהוא תמיד לקח ללב. וגם שיש לו פה גדול. מאז תחילת המלחמה בעזה בלט לעין כי בערוץ 12 בחרו לדחוק אותו הצידה. כמו קוסם, בבת אחת הוא נעלם. קשת הקפיאה את תוכניתו השבועית, הוא דחה חלופות שהוצעו, ובינתיים ראה איך שיגרו את שותפתו אופירה אסייג להגיש בלעדיו תוכניות רכות עם פרטנרים מעודנים ממנו כמו אדווה דדון, מעיין אדם או עדי אשכנזי. ברקו נעלב. הוא לא אוהב לשבת על הספסל. הוא לא אוהב כשלא משתפים אותו במשחק.

מכאן הפיצוץ היה בלתי נמנע. החברות בין שני הטאלנטים התערערה, והיום (חמישי) הכריזו הצדדים על סוף תקופה. אופירה וברקו מתפצלים, קשת אמרה שלום, והוא כבר פוזל לערוץ המתחרה.

מתבקש לשאול האם לתוכנית ששידרו היה איזשהו ערך טלוויזיוני כך שירידתה מהווה הפסד ללוח השידורים. כי בעצם, במשך שש שנים אופירה וברקו סיפקו ים שערוריות, השפלות, צרחות ותחבולות, אולם שוב ושוב התנגשו בתקרת הזכוכית של הרייטינג (7-10 אחוזים בקביעות, ללא יכולת להתפתח מעבר ולצמוח; אגב, ממש אותו חתך צופים כמו "הפטריוטים", מעניין למה).

במבט לאחור, התוכנית של אופירה וברקוביץ' היתה עקומה, חפיפניקית ופופוליסטית מדי. אווירת הפרלמנט השכונתי הוחלפה לווייב תעמולתני, ולקרב צעקות שנועד לשרת את מי שצריך (אנשי שררה ומקורבים, או את צרכי קשת 12). בפועל, מה שהשניים עשו היה בעיקר להתנגח עם מי שלא חשב כמותם, ולחבק את מי שחפצו ביקרו.

כמה וכמה פוליטיקאים, כולל שר התקשורת, הצהירו על רצונם לא לראות יותר את אופירה וברקו על המסך. עכשיו, כשזה קרה - לא מדובר בניצחון שלהם (להיפך, הפוליטיקאים יהיו הראשונים שיפגעו מהורדתם, כי הרי הם הרוויחו על גבם הרבה מנדטים). סופה של "אופירה וברקוביץ'" צריך להיות ניצחון קטן של ציבור הצופים, ואיתות לערוצים כי הגיעה העת לשנות קונספציה.

בדיעבד, הרעש שעשתה התוכנית גרם לרבים בתעשייה להאמין כי ככה צריך לשדר טלוויזיה. כתוצאה מכך, עוד תוכניות ניסו להיות אופירה וברקו ולוח השידורים הפך לתסבוכת של אינטרסים, טמטום, סגירת חשבונות ורדיפת כותרות. אי אפשר לומר שהם לא השאירו מאחוריהם מורשת.

חמש שנים לפני הסאגה ההיא עם גרנט, שיחק ברקוביץ' בקבוצת ווסטהאם הלונדונית. במהלך אימון שגרתי הוא איכשהו עיצבן חלוץ בריטי נודע, שבתגובה בעט בברקו בחוזקה בפרצוף - עם נעל הפקקים המחודדת שלו, ומול מצלמות התקשורת. היום ברקוביץ' נבעט בחוזקה ממדורת השבט של ערוץ 12. זה לא אמור היה להפתיע אותו ואותנו.