אם חשבתם שהמלכה אליזבת משכה יותר מדי את תקופת המלוכה שלה עד שמתה בשיבה טובה בגיל 96, מה נגיד על הסדרה "הכתר", שגססה במשך כמה עונות עד שהחזירה בסופ"ש את נשמתה לנטפליקס עם שישה פרקים אחרונים בהחלט?
במשך שש עונות הקפידה "הכתר" לעשות דרמטיזציה לבית המלוכה הבריטי, כששחזרה את המאורעות בממלכה מתום מלחמת העולם השנייה ועד למאה ה־21. הדרמה של פיטר מורגן תיזכר כפרויקט שאפתני, שעצבן את דיירי הארמון האמיתי, אבל נגמר באנטי־קליימקס.
אין טעם להרחיב על הבעיות שלה, כי יש כל כך הרבה: מהחלפת שחקנים אינטנסיבית, דרך האובססיה לעלילות דיאנה שנמתחו ונמרחו, ועד העיסוק הקיטשי ברומן של וויליאם וקייט בפרקי הסיום. בשעה שמשפחת המלוכה שומרת על רמה יציבה של דרמות ושערוריות, הסדרה שמבוססת עליה הידרדרה להיות טלנובלה סתמית, ריקנית ומשעממת.
למה בתקופתנו הנאורה והכאילו־שוויונית עדיין צריך את מוסד המונרכיה? זו שאלה נפוצה. התשובה היא שלא באמת צריך אותם. אבל מכיוון שהמלכים והנסיכות כבר שם, בארמונות הנוצצים עם הכתרים המוזהבים, אז אנחנו מוכרחים להציץ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו