משדרי החדשות הפכו לקלישאות של מלחמה

מגיש חדשות פותח שידור בפרצוף עגום: נכנסנו ליום ה־58 של הלחימה. הימים קשים, כתבינו עדיין פרוסים ושעות השידור מרובות, אז לא נבזבז זמן ונעבור לחברי הפאנל שילוו אותנו.

כתב צבאי: התמרון הקרקעי נמשך וגובה מחיר כבד מחמאס, תסמכו עלי. מייד אפרט את כל מה שדובר צה"ל חשף באוזניי, ואוסיף כי קיים מידע שאסור לי לגלות, ואל תחפשו אותו בטלגרם.

ביטחוניסט עם פוזה: אגיד את המובן מאליו - את חמאס מוכרחים להשמיד. ניצב מולנו אויב אכזר. סינוואר הוא פסיכופת. אפילו לא, הוא נאצי. בעצם הוא שטן. ואני מכיר אותו היטב. נמשיך להילחם עד שיוסכם כיצד מכנים את סינוואר. ועוד לא דיברתי על עסקת שליט.

נציג משפחות החטופים: קוטע אותו, והדיסקית על צווארו נדה ברטט. חייבים להחזיר את כולם עכשיו, הוא זועק לחלל האולפן.

פוליטיקאי: רגע, רגע, יותר חשוב כרגע שתבינו שלא עושים פוליטיקה בזמן מלחמה. ואני אומר זאת מתוקף מעמדי כפוליטיקאי, שכל עיסוקו כיום מתרכז בעיקר בעשיית פוליטיקה זולה.

קצין לשעבר בחולצה שחורה, שמחליף אולפנים מהר יותר מגרביים: אני מבטיח שצה"ל ינצח. סינוואר בלחץ, אני יודע את זה. הוא בן מוות וסופו קרוב. הוא מכיר את הישראלים היטב, אבל אנחנו יודעים בדיוק מה לעשות. את מה שעשינו ב־7 באוקטובר, שזה לדבוק בקונספציה שאומרת שאנחנו יודעים בדיוק מה לעשות.

מגישת חדשות עייפה: ובמעבר חד ורומנטי, לוחם הפתיע את זוגתו עם הצעת נישואים במדים. תכף התמונות, ואחריהן אסי עזר ורותם סלע ינחו תחרות עם שירים עצובים. אבל קודם - פרסומות.

פרסומת עם דגל מתנופף: דווקא בימים קשים אלה, אתם צריכים לבוא ולקנות רק את המותג שלנו. כי ביחד ננצח.

ראש הממשלה בהצהרה מרגיעה: אלה החיים.

במלחמה קל לדחוס את המצב המורכב לתוך קלישאה. הקלישאה נוחה מאוד לעיכול, אך לרוב היא חד־ממדית ומעוותת מציאות. כמו מסך עשן. היא לא אמיתית, כי היא בסך הכל קלישאה.