לאחרונה רואים שוטרים בטלוויזיה בשניים־שלושה מצבים עיקריים: כשהם מכים מפגינים, כשהם מסתחבקים או מתנגחים עם השר השנוי במחלוקת, וגם כשדוברות הארגון משגרת לראיון באולפנים את גיבור הרגע, שמספר לציבור כיצד מנע פשע ועשה את עבודתו בהצלחה.
המשטרה היא קצת כמו טפלון חלוד: לא משנה מה מתבשל על המסך - דבר לא ישנה את אותו הדימוי החבוט והלא מחמיא שדבק בשוטרים, החל מימי "השוטר אזולאי" ועד לברק הראל ב"מנאייכ".
שוטרים מתעמתים עם מפגין במחאות במטה מחוז תל אביב // ישראל היום חדשות
"התדמית של משטרת ישראל נמצאת בשפל חסר תקדים". נדמה כי המשפט הזה נכתב ונאמר בתקשורת בערך אחת לשבועיים מאז קום המדינה. הטלוויזיה מעולם לא סייעה בשיקום תדמיתם של כחולי המדים, ולא ידעה לייצר אף דמות "שוטר־על" שנכנס לפנתיאון התרבותי כמודל חיקוי והשראה, מהזן שיסחף לשירות דור חדש של שוטרים ערכיים ואיכותיים. היא עשתה עדכון גרסה לפוליטיקאים, לרופאים, לשפים - אבל לא לשוטרים.
יותר מזה, סדרות דרמה מציגות בדרך כלל את השוטרים כאנשים בודדים ומיוסרים, אלימים וחדורי מטרה, שלא שלמים עם התפקיד ועם התנהלות הגוף שמפקח עליהם. הואיל וכך, בתחילת העונה השנייה של "השוטרים" עלתה התהייה: מדוע בעצם שלושת הבלשים ששברו את החוקים ושילמו במאסר נחושים לעשות הכל כדי לחזור לשרת במשטרה, גם לאחר שחרורם מהכלא? למה לעזאזל?
פרק אחרי פרק הם סיכנו את חייהם, אחד אפילו נהרג בדרך למטרה, וכלל לא היה ברור מדוע המדים הכחולים נוצצים עבורם. עד שהגיע הסוף המוחלט. אם הנרטיב שהכתיב את עונת הבכורה נגע בקושי של השוטר לשמור על חוק ומוסר במאבק נגד עבריינים, והראה את כפיות הטובה של המערכת - העונה השנייה הבהירה שהמשטרה לא רלוונטית יותר. הגיבורים הכניעו בעצמם את הפושעים הכי מפחידים, ורובם הבינו כי אין טעם להמשיך בארגון.
מכיוון שבכל זאת זהו טור על טלוויזיה, ולא על משטרה, הרי הבעיה היא אחרת - "השוטרים" לא היתה סדרה עם אמירה מתוחכמת וייחודית. הדמויות היו חדגוניות, המהלכים צפויים והדיאלוגים פשוטים ומדבררים את המובן מאליו. אלו הם האלמנטים שהפכו אותה למצליחה ופופולרית, אבל גם שעצרו אותה מלהתפתח ולזרוח.
בתום פרק הסיום, ששודר אמש, הטובים ניצחו, הרעים הפסידו ועתידה של נהריה נראה מבטיח. עונה של חארבו־דארבו, כולם נגד כולם, הסתיימה כשהכאוס המוחלט נקטע באידיליה של שוט סיום עם הגיבורים הנועזים מביטים לעבר השקיעה. לוּ רק המציאות היתה פשוטה ונדושה כמו הטלוויזיה - איזה עולם נפלא הוא היה בונה לוּ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו