לא סביר: אילה בן גביר הוזמנה אתמול לאולפן חדשות 12 על מנת לתרץ ציוץ של בעלה ולהסביר לצופים על משמעות עילת הסבירות. ונגיד שזה סביר לחפש נונסטופ איך לאזן שידורים אינסופיים, אולם גם כשחושבים על כך לעומק לא ידוע מה הכשיר את הבן גבירית לשמש פרשנית משפט או נציגה של הממשלה ושריה. נו טוב, במדינה שבה גאולה אבן מגישה תוכניות פוליטיות בפריים־טיים, כלום כבר לא הגיוני והכל איכשהו בגבולות הסביר.
בן גביר לקראת המחאה בנתב"ג: "לשתק את שדה התעופה, זו פגיעה בביטחון המדינה" (ארכיון)
ואיך קרה ששי גולדשטיין הפך בבת אחת את דעותיו, ובתוך שבועיים הרוויח כיסא קבוע ב"פגוש את העיתונות" וגם תוכנית רדיו בתאגיד? ממש המסלול המהיר בחזרה לתודעה ע"ש אלדד יניב.
ולצידם יושבים באולפנים שלל מילואימניקים ומנהיגי מחאה, שאני לא מבדיל ביניהם כי כולם צועקים את אותן הסיסמאות ולובשים את אותן החולצות, ויוצאים מפרופורציות ממש כמו אלה שצועקים עליהם מהצד השני.
פעם היינו מדליקים טלוויזיה כדי ליהנות ולהתנתק מהמציאות, היום כל מה שמשודר בטלוויזיה נועד רק לעצבן. למה זה טוב?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו