האם גיא לוזון, האיש הכי שנוא בכדורגל הישראלי, באמת השתנה?

הכדורגל הישראלי הוא גיא לוזון, וגיא לוזון הוא תמונת המראה של הכדורגל הישראלי. יום אחד ליטופים, יום אחר סטירות.

אתמול זאת היתה סטירה של ממש, כאפה חזקה לפרצוף שהנחיתה אותנו בחזרה לקרקע. אותה הנבחרת המוכשרת, שעשתה קסמים ושהצמיחה את הרייטינג של תאגיד השידור למספרי מונדיאל, התפרקה ברגע האמת, ובקושי הצליחה לעבור את קו אמצע המגרש מול האריות האנגלים. פוטבול איז קאמינג הום, והישראלים חוזרים הביתה רק עם מחמאות וגאווה לאומית רגעית.

המסע שעברנו בדרך לחצי גמר היבשת היה גם מסע של ממש עבור לוזון, מאמנה של הנבחרת הצעירה. לוזון הוא נצר למשפחת עסקנים מפוארת ומשפיעה בענף, אדם יהיר ופלספן שנחשב שנוי במחלוקת ברחוב הספורטיבי. לפני פחות משנה, תוך כדי המשחק על העלייה ליורו, הוא צולם סוטר לאחד משחקניו וכמעט "קוּנסל" ציבורית. "סטירה? זה היה בקושי ליטוף", היתמם בזמנו, ואיכשהו שמר על משרתו למרות הסערה.

מאז ומתמיד סחב עליו לוזון פרסונה תקשורתית מתקרבנת ויהירה שעוררה אנטגוניזם בקרב אוהדי כדורגל, ללא הבדלי צבע או קבוצה. אבל איכשהו, אחרי הטורניר המוצלח מאוד מבחינתו, פתאום יש היום תחושה באוויר שלוזון הוכתר להיות פרזנטור של שינוי.

וככה, ממשחק למשחק סחף אחריו המאמן את אותה התקשורת שאהבה לבקר ולעקוץ אותו. פתאום הפרשנים החלו לפרגן, והוא הפסיק לספק כהרגלו הצהרות פומפוזיות, מתקרבנות ושחצניות. לראשונה בקריירה, לוזון הצליח לשלוט בעצמו ולגלם את המבוגר האחראי. אז יכול להיות שלוזון התבגר?

"ילדי המהפכה", הוא מכנה את חניכיו הצעירים, ומשדר מהפכה גם אצלו. הוא עדיין מתרסק על הדשא בחגיגות גולים, אבל הראיונות וההצהרות שנתן בימים האחרונים היו שקולים, צנועים וממלכתיים. "אולי התבגרתי קצת, זה מה יש", הסביר אתמול לכאן 11 רגע לפני שריקת הפתיחה. בהמשך, בראיון הסיכום שהעניק לערוץ דקות אחרי ההפסד, לוזון כבר התקשה לעצור את הדמעות, התפרק מול המצלמות ובכה.

לוזון הוא תמונת מראה של הכדורגל הישראלי. יום אחד הענף נמצא על סף פשיטת רגל מוסרית, אינפלציה של אלימות, שערוריות וסכסוכים; ויום למחרת הכדורגל שלנו הוא סמל לניצחונות, להישגים ולדו קיום. יום ליטוף - יום סטירה. ממש כמו גיא לוזון.

נבחרת ישראל בחצי גמר היורו U21, כאן 11, 18:00