טראש אאוט, פוליטיקה אין: הדו"ח היומי הפכה את עורה - וזה מבאס

כל ישראלי חייב לשאול את עצמו מדי יום: מעניין מה טילטיל חושב על הסרטון הגזעני של בנות האולפנה או על הרפורמה המשפטית? מהצד השני, יש גבול לכמות הדעות שאדם נורמטיבי מסוגל לצרוך ביום. הרי מבוקר ועד לילה מקשקשים בטלוויזיה על אותם הנושאים, וזה כבר מטמטם את המוח. רפורמה, מחאה, גזענות, מצב ביטחוני ופוליטיקה בכל תוכנית ובכל שעה.

דווקא בשל כך, ל"הדו"ח היומי" היה יתרון מובנה על התוכניות האחרות, כי היא סיפקה אסקפיזם הזוי לתבהלה ולפופוליזם שהשתלטו על לוח השידורים. במשך שנים ידע פרלמנט הצהריים הטראשי של ערוץ 13 לספק לצופיו תוכן מטופש, שמתקיים על ריאליטי וריכולים בתוספת ויכוחים מופרזים על שטויות.

בחודש הבא תציין התוכנית חמש שנים לעלייתה על המסך, ולמרות השעה הנידחת והרייטינג הזעום (4-2 אחוזים), הקיצוצים והתזוזות התכופות בלוח השידורים - מעמדה של "הדו"ח היומי" נטוע חזק. יותר מכך, בתקופת הזמן הזו התאמץ ערוץ 12 למצוא אלטרנטיבה משלו, והציע לצופיו מגוון חלופות - מ"גלית ויואב" ועד למעיין אדם או לשידורים חוזרים של "סברי מרנן" - אבל אף תוכנית לא הצליחה לערער את הכלום שמציעה "הדו"ח היומי".

הבלבול כבר לא חינני

ועדיין, לעיתים נדמה שגם "הדו"ח היומי" לא יודעת מה היא באמת. פעם זו תוכנית בידור וקידום עצמי שעפה על עצמה, פעם היא טראש שמודע לעצמו ופעם היא מכונה משומנת להפצת תוכן פרסומי. הבלבול הזה היה חינני לאורך תקופה ארוכה, עד שבזמן האחרון התוכנית לקחה פנייה חדה אל מחוזות הפופוליזם.

עוד ועוד פוליטיקאים מוצאים את עצמם שם. אתמול זו היתה מירב בן ארי. בין ראיון סוער עם נויה מ"אהבה חדשה" לשיחה על הקושי של טילטיל לעזור לילדיו בשיעורי הבית, הוקדשו כמה דקות עבור הח"כית מיש עתיד. בן ארי לא הביעה את דעתה על ההתפתחויות האחרונות בריאליטי האהבה, אלא ברברה על פוליטיקה, גזענות, רפורמה ושלל סיסמאות מדף המסרים, שאותן דקלמה בפני חברי הפאנל. וככה, התמהיל של "הדו"ח היומי" הפך לאחד מהמוזרים בטלוויזיה. מין ניסיון לתפוס הכל, אבל בעצם לא לתפוס כלום. לקשקש שעה על ענייני היום מבלי לומר דבר חדש או מעניין.

הטלוויזיה הישראלית הפכה את חברי הפאנל שמתנחלים באולפנים השונים לכוכבי השעה. להיות פאנליסט זה חלומו של כל פליט ריאליטי. אבל היום ברור שהטלוויזיה הישראלית פשטה את הרגל ברגע שנטלי דדון, טילטיל, תמיר ורדי, דיאן שוורץ ואוהד בוזגלו התחילו להתווכח על פסקת התגברות ופוליטיקה קטנה, כאילו דעתם באמת חשובה. פרלמנט של ליצנים ומאלפי אריות בקרקס נראה רציני יותר מחבורת המומחים של "הדו"ח היומי".