בערך באותה התשוקה שבה משתמשים היועצים של בני גנץ במושגים "מזימת אפריל" או "סיוט נובמבר", מפיקה נטפליקס יצירות בז'אנר הסיוטים והמזימות שלנו, כלומר - הרוצחים הסדרתיים. במקרה של הסדרה "דאהמר - מפלצת: סיפורו של ג'פרי דאהמר", מדובר באחד מאבות הז'אנר באמריקה, שהגיע עד למחוזות הקניבליזם. ג'פרי דאהמר היה נער מתבודד במילווקי הלבנה, הומוסקסואל עם אובססיה לעיסוק בגופות של חיות, עדיף לפני שהן מתות, כשעוד אפשר להחזיק ביד חלקים מדממים. את התחביב הזה הוא לקח רחוק מדי, והפך אותו לתאווה מחרידה של רצח צעירים שחורים ואסיאתים בשנים 1991-1978.
הבמאי והיוצר ריאן מרפי ("אימה אמריקאית"), בן בית בנטפליקס, מביא הפעם הוכחה חיה לתובנה הפסיכולוגית שאין ילד רע - יש ילד שרע לו: ג'פרי הקטן הוא קורבן לאימא עם בעיות פסיכיאטריות קשות ולאבא שלועג לה על כך, משפחה לא מתפקדת שמכבסת את הלבנים המלוכלכים מול הילד. האב (ריצ'רד ג'נקינס המצוין מ"עמוק באדמה") מנסה להפגין אבהות כלשהי, ומגלה לילד שחיות מתות זה אחלה תחביב, ומשם - קצרה הדרך לנקרופיליה ולקניבליזם.
הפרק הראשון מתחיל מהסוף - הימלטות הקורבן האחרון שניצל בעור שיניו מדירתו של דאהמר (בגילומו של אוון פיטרס - משת"פ ותיק של ריאן מרפי מאז "אימה אמריקאית"), כשהוא מזעיק את המשטרה המקומית, שעד אז לא פענחה את ההיעלמות של 17 גברים שהוא הספיק לרצוח, לבתר ולאכול.
דאהמר - מפלצת: הסיפור של ג'פרי דאהמר | טריילר רשמי (טריילר 2) | Netflix
פרברי המצוקה של מילווקי היוו כר פורה לפעילותו של הפסיכופט, שבחר מטרות קלות להשגה שלא מעניינות את רשויות החוק. דרך מאבקן של דמויות המשנה, שכניו של ג'פרי, עובר סיפור חברתי על האנשים שהממסד האמריקני בחר לא לראות כשווים.
את כל המרכיבים לסיפור ייחודי יש כאן, אך בעיה עיקרית מקשה הנאה מהיצירה (מעבר למראות הגרפיים המחרידים): בדקות רבות היא איטית ומייגעת בלי שום סיבה, ונראה שמרפי שוב נסחף אחרי החיבה שלו לאסתטיקה ולאירוטיקה בקצב של פרסומת לבושם. התוצאה נוסעת בקצב הטלוויזיוני של אותן השנים שבהן פעל דאהמר, ולא בימינו אנו.
"דאהמר" כנראה תעשה את העבודה עבור המכורים לפורנו מסוג זה, והרגעים שבהם יוצא הגיבור כשתאוותו בידו (כלומר לב אנושי פועם) אפקטיביים. את הצופה ה"סביר" שמחפש סדרה טובה הסיפור יעניין בשני פרקיו הראשונים, אך איטיות העלילה בהמשך תצוף כמו גופה ותהפוך קשה לעיכול (סליחה על זה).
ב-7 באוקטובר, אותה נטפליקס תשחרר גם את הדוקו "שיחות עם רוצח: הקלטות של דאהמר", כדי שכל מי שהצליח לשרוד את הזוועות ישמע ממקור ראשון מה עובר במוחו של קניבל. עד אז, אם אתם בעלי לב חלש ושינה לא משהו, כדאי להתרחק מסיוט ספטמבר הנוכחי ומזה של אוקטובר - ולקחת בפרופורציות הכרזות של פוליטיקאים סביב מושגים אלו.
