את צופית גרנט מכירים כולם. גם כשהיא יושבת בכיסוי ראש על מדרגות הר הבית ומדסקסת תוכניות לביאת המשיח עם שני נערי גבעות - יהיה מי שיזהה אותה, ואז יבקש בנחמדות להידחף לשיחה. זהו סיפורו של תאופיק, הפלשתיני היחיד שהצליח להשתחל לפרק פתיחת העונה של סדרת הדוקו שלה, "ללא גבולות".
לא בטוח שדעותיו הקיצוניות של תאופיק מייצגות את רוב הפלשתינים, וזה לא משנה, כי הוא לא היה רלוונטי לסיפור שסיפרה גרנט ולשיח שהיא ניהלה שם. סביר להניח שמדובר בבחירה מודעת של צופית - להדיר את הערבים מהוויכוח, כדי לאפשר עיסוק מעמיק בקרב תודעתי פנים-יהודי סביב הלגיטימיות בכלל לנהל שיח רציני על ריסוק כיפת הסלע והאצת הבנייה של בית המקדש השלישי עוד בימי חיינו.
גרנט שוחחה עם סקאלה דתית לאומית נרחבת ושמעה מגוון דעות. היא עברה בין אקטיביסטים, שמעה נבואות דיסטופיות, תיעדה ניסיונות התססה של יהודים על ההר, ושאלה נשים אם לא מפריע להן להילחם על בית מקדש שהכניסה אליו תוגבל רק לגברים. כשהאווירה סביבה התפתחה לעימות לוהט, גרנט מילטה הצידה שתי צעירות עם דגל ישראל. היא חששה לחייהן והעניקה להן חיבוק אימהי. "אני אעשה לכן סידור קטן במוח", לחשה להן תוך כדי החיבוק, ואחת ענתה לה: "זה לא יפה, אנחנו לא צריכות סיבוב במוח. אנחנו לגיטימיות".
כי אם שמנו בצד את הסכסוך בין הדתות, לפי גרנט המאבק הציבורי מתרכז כרגע בקרב בין יהודים על הלגיטימיות להטיף למלחמת גוג ומגוג. גרנט הציגה את רוב המעורבים כדמויות הזויות ולא נורמטיביות, שצריכות סיבוב קטן בראש, אך במקביל דחפה במו ידיה את הלגיטימיות צעד קטנטן לכיוון המיינסטרים.
