בינג' לפסח: קבלו שלוש סדרות שמחייבות צפייה

קבלו שלוש המלצות לסדרות חדשות, שמשודרות בתקופה הזאת בטלוויזיה ומוכרחים לצפות בהן:

1. "ניתוק"

חול המועד פסח מייצר תחושת בני חורין בקרב עובדים שכירים. רבים יוצאים לחופשה מאורגנת ושוכחים למשך שבוע את היותם עבדים במשרה מלאה לתרבות תאגידית תחרותית המחייבת אותם להשקיע את נשמתם בעבודה.

לו רק היה אפשר להרגיש כל הזמן שאנחנו בחופש - זה בטוח היה משחרר. להתנתק לחלוטין מכל ההתרחשויות המשרדיות ברגע שנגמר יום העבודה. לשכוח הכל עד שחוזרים למחרת. נגיד, אם תאגיד היה מסוגל להשתיל בעובדיו שבב קטן, שכאילו מפצל כל אדם לשניים ומייצר אצלו שתי זהויות. עובד מסור שאין לו מושג מיהו בשעות מחוץ למשרדי התאגיד, כי אז זיכרונותיו מהעבודה מודחקים, ולכן בעצם אין לו מושג כמה שולטים בו ומתעמרים בו בפנים.

"ניתוק" (Severance) היא בוודאות הסדרה הכי מופלאה ומהפנטת שיצאה עד כה ב־2022. היא פילוסופית, שנונה ועמוקה, יש לה עיצוב ויזואלי ששורף את העיניים, והמשחק בה מרשים בזכות אוסף כוכבים כגון אדם סקוט, פטרישה ארקט, ג'ון טורטורו, כריסטופר ווקן ואחרים. ותאמינו או לא, בן סטילר מפציץ בעבודת הבימוי.

מה שגורם לאנשים לעוף עליה הוא העובדה כי בניגוד לסדרות מד"ב שמתיימרות להתחכם אך מתפזרות, "ניתוק" יודעת לתגמל את צופיה. היא סגרה את העונה בפרק מטורף, שגרם לתחושה כי לכל דבר שולי שהוזכר בעלילה היה משמעות, וכנראה הכל מחושב ומתוכנן. מדהים כמה זה נדיר היום בטלוויזיה.

חוץ מזה, לכולנו קל להזדהות עם דמויות הנאבקות בתאגיד מפלצתי ששואף להטביע אותן בעבודה. "ניתוק" מציפה ביקורת נוקבת על התרבות התאגידית הזו, אבל הכי אירוני זה שכדי לצפות בסדרה מוכרחים לעשות מינוי חודשי לשירות הסטרימינג של Apple TV+; זאת אומרת, להתחייב לאחד מהתאגידים הדורסניים והעוצמתיים בעולם. סטיב ג'ובס היה גאה.

2. "שנות הירח"

 "יש לי מוזה", מכריזה מדי פעם דמותו של אביב גפן בסדרה על חייו, וכך הצופה יודע שבסצנה הזו הוא יכתוב להיט. לכל להיט יש סיפור. לדוגמה, ילד הומו שנזרק מביתו, עובר דרך אולפן ההקלטות, משאיר אצל גפן השראה דיכאונית, ונוטש כדי להתאבד. אביב, בתגובה, חוזר למיקרופון ומקליט את "אנחנו דור מזוין".

"שנות הירח" כזו קרינג'ית שהיא ה־סדרה שחייבים לצפות בה. היא מתרחשת ביקום מקביל - בתוך הראש של אביב גפן - וכל כך מוזר להיות שם. כאילו הכל סביב עטוף במראות, שמכולן משתקף רק אביב גפן.

היא כל כך גרועה, שאין לי סבלנות לחכות עד שידור הפרק הבא שלה (ימי חמישי ב־HOT 3). היא כל כך מעוותת, מופרכת ומרוכזת באביב גפן, שאין ספק שהיא מהסדרות הכי פלצניות, מביכות והזויות שנעשו כאן. מהפנט כמו להסתכל בתאונת רכבת בהילוך איטי. ואלו חלק מהסיבות שבגללן אנחנו חייבים לקבל עונה שנייה מהוורוד המבריק הזה.

3. "זה הולך לכאוב"

סדרת בית חולים אחרת, צינית, מצחיקה ועצובה, שהולכת להכאיב לכם בדיוק כמו שהיא מבטיחה. "זה הולך לכאוב" (זמינה לבינג' ב־yes וב־HOT) מבוססת על ספר מצליח של אדם קיי ומתארת את החולי של מערכת הבריאות הציבורית בבריטניה באמצעות מבט חודרני למחלקת יולדות ולצרות של רופאים, מתמחים ואחיות, שקורסים נפשית וקמלים ככל שהדרמה מתקדמת וביחס ישיר לשחיקה שהם חווים מהאינטנסיביות בעבודה. היא מעוררת מחשבות מטרידות, ומומלצת לכל מי שאי פעם מתכנן להיות מטופל בבית חולים.