מי יציל את האמנים?

מייסד האקדמיה לאומנויות הבמה טוען כי רק גופים גדולים ומבוססים ממילא יכולים לעמוד בדרישות משרד התרבות לתמיכה בימי הקורונה • "למי הם עשו את הסיוע הזה, שמתאים רק לאייל גולן ולקאמרי?"

מתוך ההצגה "יומן" // צילום: יח"צ

מצוקת אנשי תעשיית התרבות, הבידור והאירועים בעקבות משבר הקורונה היא מהגדולות במשק הישראלי ובעולם בכלל. תעשייה זו הייתה הראשונה בהחלט להיפגע מתנאי הסגר והחמרתם. בשל איסור ההתקהלות והצורך בשמירת המרחק לא ניתן לקיים הצגות, מופעי תרבות ומוזיקה, מסיבות, רייבים או כל דבר שמצריך התקהלות. נכון להיום, לא תהיה זו הגזמה לטעון שהרוב המוחלט של אנשי התעשייה - שחקנים, מוזיקאים, תאורנים, תפאורנים, במאים, צלמים ועוד אנשי מקצוע אשר חלק הארי של פרנסתם תלוי באירועים אלה, הנם דה פקטו - מובטלים. מדובר על כ-150 אלף איש שבמחי וירוס אחד איבדו את הכנסתם, ועל פי הערכות, עד סוף אפריל הנזק לתעשייה זו צפוי להגיע לכמיליארד שקלים.

"התבטלו לנו 16 הצגות, ביטלנו משלחת סטודנטים לחו"ל, אין אודישנים, אין לימודים סדירים, אין הצגות וההפסדים הכלכליים עצומים", מפרט דים אמור, מייסד ומרצה "האקדמיה לאומנויות הבמה", את הקשיים העצומים אליהם נקלע בית הספר. "נכון לעכשיו גם לא קיבלנו שום הנחה על שכירות. לגבי ארנונה, מים ומסים - הם לא מדברים על ויתור אלא על דחייה. מתי נוכל לשלם את החובות האלה בדיוק?".

"במקום לסייע, מערימים עלינו קשיים". דים אמור בהצגה "יומן" // צילום: יח"צ
"במקום לסייע, מערימים עלינו קשיים". דים אמור בהצגה "יומן" // צילום: יח"צ

זעקתו של דים מצטרפת אל זו שנשמעת (בעיקר ברשת ובטלוויזיה, בהעדר פלטפורמה אחרת לזעוק בה בימים אלה), מצד רבים העוסקים בתרבות וכן מטעם בעלי עסקים עצמאיים מעדות קבוצת הפייסבוק "אני שולמן". לאחרונים הוצעו לאחרונה הטבות והקלות מס, אך עד כה לא נעשו צעדים משמעותיים למימושן.

"דיברו על הלוואות מהבנקים, אז דיברו", הוא אומר. "התקשרתי לבנק וענו לי שבית ספר למשחק זה לא רציני, זה לא עסק. העובדה שהעסק הזה מעולם לא היה במינוס בבנק לא עניינה אותם. הפנו אותנו לכל מני קרנות, אבל רק הגשת הבקשה לפתיחת תיק ובניית תוכנית עסקית עולה לפחות 2,000 שקלים, וגם זה לא מבטיח לך את העזרה המיוחלת".

"מי שאין לו את האמצעים לא יכול לבקש עזרה מהמשרד שאמור לעזור לו. איפה נשמע כזה דבר?"

כמה מדינות כבר הבינו את גודל המצוקה והקצו תקציבים נכבדים לתמיכה באמנים ולשמירה על דופק התעשייה החנוקה. רק לאחרונה נודע כי ממשלת גרמניה הקדישה סכום של 50 מיליארד יורו לטובת תעשיית התרבות. מספר רשויות מקומיות לקחו על עצמן את משימת מתן הסיוע למוסדות התרבות, בהן עיריית ירושלים שאישרה בשבוע שעבר העברה של 6 מיליון שקלים למספר מוסדות תרבות בעיר, מחשש שלא ישרדו את המשבר הצפוי ואת אובדן ההכנסה המוחלט. בין המוסדות שזכו לתמיכה הם תיאטרון החאן (400 אלף שקלים), בית הספר לקולנוע סם שפיגל (136 אלף) והצוללת הצהובה, מועדון ההופעות המפורסם, אליו יועבר סכום של 75 אלף שקלים. לצד כך יתוקצבו גם מספר מוזיאונים בעיר, ביניהם מוזיאון המדע. גם משרד התרבות הישראלי נרתם לתמיכה באמנים המסוגרים, אך לא לתמיכה הזאת בדיוק הם ציפו.

"במקום לסייע, מערימים עלינו קשיים", אומר דים בכעס. "דרך אמ"י נשלח קול קורא להופיע אונליין בתמיכת משרד התרבות, אבל אין אחד שבאמת צריך עזרה ויכול לעמוד בתנאים שלהם". "חשוב שתקרא את הקול קורא, צריך לעמוד בכל התנאים שמצוינים בו", הוא מצטט את נציג משרד התרבות שענה לשיחתו הטלפונית, "'זאת אומרת שיש להם מתקן הולם לקיום הצגה ללא קהל, שכולל הגברה, תאורה, אמצעים טכניים, פלטפורמות שידור'. כל התנאים האלה כבר מוחקים את הסיכויים של הרבה מאוד אמנים להצליח לקבל עזרה מהמשרד.

"אבל זה לא הכל", מציין דים, וממשיך לצטט את נציג משרד התרבות, "'הדבר הנוסף שהם דורשים זה שילוב של תיאטרון עם עוד פלטפורמה אחרת - מוזיקה, מחול, ספרות וכן הלאה, או למצוא גוף אחר שעושה את זה ולחבור ביחד לדבר הזה. אחרי כל זה הם דורשים למלא את הקול קורא ולהגיש להם, אי אפשר להגיש עבור תיאטרון בלבד'. אז למי הם עשו את הסיוע הזה, שמתאים רק לאייל גולן ולקאמרי?".

ובכן, אם ההר לא בא אל מוחמד, האמן ימצא דרך לכבוש את ההר, לבדו. בעוד שהבין דים, כמו אמנים אחרים, שהישועה לא תגיע ממקור חיצוני, הוא החליט לעשות מעשה ולהנגיש את תכניו לאלה הרוצים בהם ונמצאים, ממש כמוהו נצורים בביתם.

נכון לעכשיו הוא מתכנן לשדרג את אתר האקדמיה לאומנויות הבמה כך שאפשר יהיה לצפות באמצעותו בהצגות שונות של בית הספר למשחק, חלקן כבר צולמו וחלקן יצולמו במיוחד בהמשך, תוך שמירה על תקנות משרד הבריאות כמובן. "אנשים יוכלו לשלם 19.90 שקלים בלבד ולצפות בהצגה מתי שהם רוצים", הוא מסביר, "כמו VOD של הצגות". בין ההצגות שיוצעו לצפייה עבור קהל הרחב באתר האקדמיה: "חשמלית ושמה תשוקה" של טנסי ויליאמס, ההצגה עטורת הפרסים "מכשפה" עפ"י סיפורו של ניקולאי גוגול, המחזה המקורי של דים אמור "יומן" ועוד. כמוהו עשו גם תיאטראות נוספים, ביניהם תיאטרון הילדים אורנה פורת שמאפשר צפייה בהצגותיו ביוטיוב. אחרים בולטים שנאלצו להסתגל למצב הם מרכז ענב לתרבות בתל אביב, שמעביר מופעים חיים בפייסבוק, ועוד לא מעט אמנים שמופיעים בלייב ברשת מחשבונות הרשתות החברתיות שלהם - מאלישע בנאי, דרך אריק סיני, דניאל זמיר, יונתן רזאל, רותם בר אור מלהקת האיינג'לסי ואחרים. בית אבי חי בחרו אף הם בפעילות וירטואלית, שכוללת שיעורים, הרצאות, סדנאות והופעות באתר הרשמי שלהם, כמו גם בחשבון הפייסבוק ובאפליקציית "זום".

כמו VOD של הצגות // צילום: יח"צ, מתוך ההצגה "מכשפה"
כמו VOD של הצגות // צילום: יח"צ, מתוך ההצגה "מכשפה"

"מי שאין לו את האמצעים לא יכול לבקש עזרה מהמשרד שאמור לעזור לו. איפה נשמע כזה דבר?", שואל דים מבלי להסתיר את תסכולו. "לא מספיק שצריך לבנות במיוחד הצגה שבה השחקנים שומרים על מרחק של שני מטר אחד מהשני? הם קיבלו כסף מהמדינה כדי לתמוך באמנים, ולמי ילך הכסף הזה? אני צריך לבנות הצגה חדשה בתנאים הקשים האלה, לדאוג לייצג עוד תחום על הבמה, ובסוף אקבל 250 שקל לכל שחקן. הקריטריון הזה בנוי בצורה שאף אחד לא יכול לעמוד בו, וגם מי שיעמוד בו לא יראה מזה רווח. האמן הקטן שיושב בלית ברירה בבית, ימשיך להסתכל על הקירות. זה הזוי".

ממשרד התרבות והספורט נמסר כי "מיזם 'ישראל מחוברת - מופעי תרבות בדיגיטל', ביוזמת השרה ח"כ מירי רגב ובמימון המשרד, נועד לאפשר לאמנים ולאמניות בכל תחומי היצירה (מחול, קולנוע, מוזיקה, ספרות) להמשיך ולהתפרנס באמצעות הזירה הדיגיטלית. מסיבה זו מי שמגיש הצעה במסגרת הקול קורא נדרש לספק תמהיל של מגוון תחומי תרבות. כמו כן, המיזם נועד לאפשר לכלל הקהלים בחברה הישראלית, בכל שלבי הגיל, להנות ממגוון רחב של מופעי תרבות: מופעים מוזיקליים, הצגות ילדים, שעות סיפור, יצירות מחול ועוד. גופי התקשורת, המהווים חלק מהדרישה, הם שחושפים את המופעים הללו בפני הקהל הרחב".

• האזינו לשיר הקורונה של נטע

• האם הסלבס מרוויחים מהקורונה?

• הוגשה תלונה נגד אביהו פנחסוב

• בלי חולצה: אורי ששון מתאמן בחוץ

• מה חשבנו על הקאמבק של "זהו זה" ו"הקומדי סטור"?

• הבן של אורנה בנאי מנטור בן 16

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר