נוסטלגיה היא לא מילה גסה: ההרפתקה של "צעירי תל אביב" הביאה מתנה ענקית למעריצים

מתבגרי ומתבגרות הניינטיז זכו אמש (שני) למסע בזמן. לאחר שנים של ניסיונות לקאמבק שלא צלחו, עלו על במת היכל התרבות בתל אביב כוכבי סדרת הטלוויזיה "לא כולל שירות" למופע איחוד היסטורי בבימויו של עמית אפשטיין.

טל מוסרי, אלינור אהרון, בטי כהן, סער פין, שיר גוטליב, עדי עמרני, טל זייברט, יריב יפת, אביבית צמח, ניר גבע, ליאת אחירון, תומר גוטליב, ורווית הראל, מינוס דנה דבורין, הוכיחו שגם 30 שנה אחרי הם עדין הכי "צעירי תל אביב" שיש.

הקהל המשולהב, שחלקו הגיע עם תקליטים וספרים המעידן הקדום, קבל בתשואות את הכוכבים שלו שנכנסו עם שיר הנושא של התכנית, והמשיך להריע ארוכות גם כשהמוזיקה פסקה. "ערב טוב סינרמה!" הכריז טל מוסרי "זה לא יאומן, זה קורה, וזה משמח ולא מובן מאליו לראות את כולכם כא".

"זה נכון שקצת התבגרנו", הוסיפה שיר, "אבל תזכרו תמיד שמצבם של כוכבי בוורלי הילס 90201  רע יותר". לאחר סבב הכרות קצר בו סער הוצג כ"זה שכולם היו מאוהבות בו ורצו להתחתן אתו אבל בסוף המדינה דיברה רק על הפרידה מהקוקו שלו", ולכל צווחות המעריצים, בעיקר המעריצות, עברה הלהקה לשיר "בוא אל המסיבה". הקהל הצטרף אליה מיד, כשברקע, על מסכי הענק, הוקרן השיר מהביצוע המקורי אי אז בשנות ה-90. מוטיב שחזר במהלך כל השירים, והפך את הבמה למשחק פינג פונג בין הכאן ועכשיו למה שהיה פעם, בין העבר הרחוק למציאות שלנו.

אחרי "כוכבים של אופרת סבון" ו"תן כח", הפכה הבמה לבית הקפה המיתולוגי בו התקיימה התכנית בו התיישבו חברי הלהקה והחלו להעלות זיכרונות מאותו בית קפה בו גבע התחיל עם אלינור, וסער שבר את לבבות הבנות. "אז הטלפון היה עם חוט, ואיזה מזל כי אם היו פלאפונים אף אחד לא היה מדבר עם השני" הכריזו על הבמה, משפט שהמחיש את הפער בין מה שהיה פה פעם למה שכולנו מכירים. כשתומר השליח הגיע לבוש בבגדי שליח וולט, והכריז כי מונה לאחמ"ש בתום 30 שנה, וכשעל הבמה הזכיר את הגעתו של הבחור החדש לשכונה, סער, ומיד שרו את "בא לשכונה בחור חדש" ואת "שיר השפשף", האולם נשטף אנרגיה מטורפת שדילגה בין הזמנים, ששברה את כל המחיצות.

יריב, תומר וסער ניגשו לכלי הנגינה וחברו לתזמורת שמלווה אותם, כשכולם שרים יחד את "אם" הנפלא של שמוליק קראוס, ולאחריו את אחד השירים שהפכו להמנון – עוף גוזל. "לפני 30 שנה שרנו את זה לגבע, רגע לפני שהתגייס לצבא והיום אנחנו ההורים והגוזלים שלנו עוזבים את הקן", אמר מוסרי בקול חנוק וליאת הוסיפה "בתקווה לעתיד טוב יותר, ושכולם יחזרו הביתה". בשלב הזה אנשים בקהל הניפו שלטים עם תמונות החטופים, ומוסרי הקדיש את השיר הקאנוני לחיילים ולחיילות שלנו, ולהורים שלהם, שתומכים ודואגים.

אחרי קטע קצר שמבהיר שלא היתה שום יריבות בין שיר לאלינור, וממחיש כמה זוגות אוהבים נוצרו בתכנית, התמלא האולם בצלילי השירים "גבר צעצוע", "מחרוזת שירי אהבה", "חלום קטן", ו"נמאס לסבול". עוד קצת נוסטלגיה עם שאלון טריויה למיטיבי לכת, ביצוע מופתי של אלינור ל"כמו תפילה" לאחר שאמרה בחיוך כי אפילו מדונה הגדולה החליטה להקליט גרסה משלה לשיר המצליח, עוד מחרוזת להיטים מקפיצה, כמה תודות ליוצרים שגרמו לכל הדבר הזה לקרות.  ואז הגיע "צעיר לנצח", שחתם את הערב כשהקהל עומד על הרגלים ומריע לכוכבים שלו.

ולא חשבתם שלא יהיה פה הדרן, כיאה לארועים כאלה, ובמקרה הזה חזרו החברים עם "רק לרקוד", שיר שהלם את התחושות וההתרגשות של הנוכחים באולם. "עוברים עלינו ימים לא קלים, אבל אנחנו יחד בחיבוק הגדול, בערבות ההדדית ובהבנה שביחד אפשר לבנות כאן מחר טוב יותר" אמרו מעל הבמה והקהל שוב הריע לדברים "נישא מפה תפילה יחד שכל החטופים ישובו. ועד אז כולנו שרים, צוחקים נזכרים במה שהיינו ובמה שאנחנו עדיין כשאנחנו יחד" הוסיפו החברים, וסיימו את הערב המרגש בביצוע אחרון בהחלט (לפחות עד המופע מחר) לשיר הפתיחה של התכנית.

קאמבק מיתולוגי ואיחוד חד פעמי הם לא פעם הרפתקה שטמון בחובה סיכון לא מבוטל, וגם להרפתקה הזאת לא כל החברים התגייסו (ע"ע דבורין) אבל אלה שכן, עשו את זה מכל הלב והנשמה, והוכיחו לקהל שלהם וגם להם עצמם שנוסטלגיה היא לא מילה גסה. בימים בהם כולנו כמהים למשהו אחר, מתגעגעים למה שהיה, ולמי שהיינו, האיחוד של צעירי תל אביב הוא מתנה לנפש, וכולל הרבה יותר, מקצת שורות לנשמה.