"לגעת במחלה במשחק זו דרך פסיכותרפויטית לטפל בעצמי"

את ההרמוניה הזוגית של שרה ותמי, שתי נשים כבנות 50, מפירה מחלת הסרטן של שרה, שמטלטלת את הבית. הטיפול האגרסיבי של שרה, לצד הטיפולים האלטרנטיביים האינסופיים שמוסיפה לה תמי, משכיחים מבנות הזוג ומבתן המשותפת רון את חלומה של שרה לצאת לטיול לווייתנים.

זוהי נקודת המוצא של המחזה "אל הכחול הגדול", שכתבה ליאור סרוסי בבימויה של ליאור זכאי, שיעלה במסגרת "דרמה קווין 3" - סוף שבוע של תיאטרון גאה שיתקיים בתאריכים 15-12 ביוני בתיאטרון המשולש במרכז הגאה בתל אביב.

את בנות הזוג מגלמות עירית בנדק ורותי בורשטיין, את בתן מגלמת רוני שטקלר, ואת ההצגה הן יעלו ב־15 ביוני במסגרת "קוויקי", מרתון של ארבע הצגות קצרות. עבור בנדק מדובר בתפקיד מורכב שגם מתכתב עם חייה האישיים, ואפילו מוסיף אלמנט תרפויטי לאמנות עצמה.

"זו באמת דמות מורכבת, במצב מורכב, ומכיוון שלאמא שלי חזר לאחרונה הסרטן זה מאוד מרפרר לחיים שלי", משתפת בנדק. "בגלל זה התפקיד הזה דיבר אלי. אצלי, אם אני מתמודדת עם קושי בחיים, אז לגעת בזה במשחק זו עוד דרך פסיכותרפויטית לטפל בעצמי דרך תיאטרון, זה ממש טיפולי עבורי. ככה אני רואה את זה.

"לכל אחד זה עובד אחרת - יש כאלה שיעדיפו לברוח מזה, אבל אני, אם יש לי משהו, אני אוהבת לחפור בו. גם כשהייתי במסע לאימהות היתה לי הצגת יחיד שעסקה בנושא. זה עוזר לי. לא רק שזה לא מקשה - זה אפילו מקל את חיי. באופן כללי אני אוהבת לשחק מצבי קיצון, ולדמות של שרה יש התמודדות לא פשוטה. בסוף יש פה סיפור אהבה".

הדמות האחרונה שבה בנדק נצצה על המסך זיכתה אותה גם בדברי הלל ותשבחות, שפיארו את משחקה בדמותה של גילה קצב, בדרמה "אלף" ששודרה ב־yes, שהפכה לזוכה הגדולה של טקס פרסי הטלוויזיה. בקטגוריית שחקנית המשנה היא אמנם הפסידה לגל מלכה, אבל היא חזרה מהטקס כמנצחת.

"חזרנו עם שישה פרסים - הסדרה הטובה ביותר, התסריט, הבימוי, שחקן ושחקנית ראשיים, שחקן משנה, ורק שחקנית המשנה לא זכתה", היא צוחקת.

ואיך זה הרגיש?

"נשבעת שהתחושה היא שזכיתי. ברור שכל אחד רוצה לזכות, אבל אני באמת מרגישה חלק מהנבחרת הזאת, מהסדרה הזאת, ואף על פי שלא זכיתי באופן אישי - התחושה שהיתה לי מהטקס היא שזכינו בגדול, והתגובות שקיבלתי על התפקיד הזה הן משהו שבחיים לא קיבלתי".

נדמה שזה גם תפקיד שהעניק לך חשיפה אדירה.

"לגמרי, אני כל כך הרבה שנים שחקנית. בתעשייה מכירים אותי, אבל משהו בתפקיד הזה גילה עוד צבע שאולי לא חשבו שיש בי. אני טיפוס מאוד אופטימי, שמח, מקרין את זה החוצה, ויטאלי, הפוך לגמרי מהאישה הזאת. בימים אלו אני מזכירה לעצמי בכל יום כמה זה פריבילגי לעשות את מה שאנחנו עושים".

בראיון שקיימתי עם דביר, בעלך, הוא דיבר על מופע משותף של שניכם בעתיד.

"זה חייב לקרות, ומתישהו זה יקרה".