השחקנית מנסה להתרגל: "אני לא יכולה ללכת ברחוב"

זו ללא ספק אחת מהתקופות העמוסות והמוצלחות ביותר בחייה של השחקנית לירית בלבן. בימים אלה היא מככבת בתפקיד הראשי ב"החופש של ג'קי" (הצגה חדשה שעלתה לאחרונה בתיאטרון בית ליסין), משחקת ב"בעלה של אשתי" בתיאטרון הארצי מיסודו של סמי לוי, מגלמת את גברת בלום ב"כראמל" בכאן חינוכית - סדרה שהפכה להיסטריה ואותה לכוכבת ילדים ונוער - רצה עם מופע הסטנד-אפ האישי שלה "יאללה בלבן", וכבר מתכוננת להפקת הפסטיגל שצפויה לעלות בחנוכה, בתקווה ששום מלחמה לא תשבש לנו את התוכניות.

"האמת היא שזה מאוד מפתיע, כי כשהתחילה המלחמה הכל הופסק ולא היה כלום, ופתאום בבום קרו דברים. זה באמת מרגש, ומנגד זו תקופה קשה נורא לכולם", מספרת בלבן. "ב־8 באוקטובר הייתי אמורה להתחיל חזרות לפסטיגל, פיניתי את כל הלו"ז בשביל זה, ופתאום קרה מה שקרה. ממש מהיום הראשון של המלחמה נסענו, כל הצוות של 'כראמל', לרחבי הארץ, לכל המקומות שבהם היו מפונים, ובהמשך גם הגעתי עם צוותי אימפרוביזציה. זה היה מרגש, קשה, עצוב, משמח - הכל ביחד, מין ערבוביה. אני לא מאמינה שהאנשים שביקרנו במלונות לפני שישה חודשים עדיין שם. לפעמים זה פשוט מכה בי.

"אנחנו חיים במציאות משוגעת לגמרי, ואני צריכה לעשות סטנד־אפ? יש קושי לעמוד ולהצחיק בימים האלה, לפעמים ממש לא נעים לי לפרסם מופע שלי - אבל אני גם רואה כמה אנשים צמאים לזה, ואני יכולה לאפשר להם לזמן קצר לשכוח, אז זו מתנה. עם המתנה הזאת אני נעה בין קושי לשליחות".

"החופש של ג'קי" הוא מחזה שכתבה חנית גולי ושביים עידו רוזנברג, שבו מככבת בלבן לצד ענת וקסמן, דינה בליי, חי מאור, רדה קנטרוביץ', רם גואטה ותום זידנר. הוא מגולל את קורותיה של ג'קי, אסירה משוחררת שחולמת להצליח ככוכבת סטנד־אפ, אבל אחרי שבכלא היתה המצחיקנית של החבר'ה - היא מגלה שבעולם שבחוץ איש לא מחכה לה. נדמה שבלבן, שבמחזה הזה משלבת שתי אהבות שלה - סטנד־אפ ותיאטרון - חוגגת על הבמה.

"זה מאוד כיף, ובאמת אחר. הקיר הרביעי נשבר. ההצגה מתחילה עם סטנד־אפ, ואני מרגישה את הקהל, שלא ממש מבין למה הוא הגיע. לכל אורך ההצגה אנחנו שוברים את הקיר מדי פעם, ואני מאוד אוהבת את זה. זו הזדמנות לעשות משהו קצת אחר בתוך התיאטרון, וזה בעיקר בזכות עידו, הבמאי, שלקח את המחזה הזה ועף איתו".

ומנגד, את משחקת ב"בעלה של אשתי".

"זו הצגת בידור שבאה לי בזמן, שהצילה אותי בתוך המלחמה, כשלא היה כלום. מאוד שימח אותי לעבוד עם דב נבון וגיא לואל, שהם משהו־משהו. רוב ההצגה היא עליהם, אבל התפקיד שלי עושה טוויסט בעלילה. זה מחזה קרואטי מגניב שמוריה זרחיה עשתה לו עיבוד מאוד ישראלי, והקהל נקרע מצחוק. האולמות מלאים, אנשים פשוט רוצים לצחוק וליהנות".

כל ההצלחה בתיאטרון ובסטנד־אפ לא הכינה אותך לדבר הגדול באמת - שתהפכי לכוכבת ילדים בעקבות הסדרה "כראמל".

"זה מטורף. הורים של ילדים שרואים 'כראמל' באים להופעות סטנד־אפ שלי בגלל הסדרה", היא צוחקת. "זו תופעה באמת מטורפת. קודם כל, כי מדובר בסדרת ספרים מצליחה מאוד (שכתבה מאירה ברנע גולדברג; מ"כ), ואת הסדרה אין ילד בגילי 5-13 שלא רואה ואוהב. היא כל כך מיוחדת. הסיפור שלה הוא לא מפה, זו מין אגדה שיכולה לדבר לכולם. זה קורה בכל מקום, וזה הכוח שלו".

את בעצם מגלמת את המרשעת.

"אני מגלמת את גברת בלום, האמא של המרשעות. ההשראה שלי לדמות הזאת היא מגרגמל, ומגברת אולסן מ'בית קטן בערבה', שכל כך אהבתי לשנוא אותה. התגובות ברחוב - את לא מבינה, באמת שאני לא יכולה ללכת ברחוב. נהייתי נינט", היא צוחקת.

אפשר להכריז שגברת בלום ניצחה את נעמי כפית?

"אחרי העונה הראשונה של 'כראמל', עוד לפני השידור, הבמאי רועי שגב אמר לי: 'עד היום היית נעמי כפית, מהיום את גברת בלום'. לא האמנתי - והיום אני מבינה שכן, זה החליף את נעמי כפית".

קיבלת את החותמת הרשמית של עולם הילדים - השתתפות בפסטיגל.

"אני מודה שאף פעם לא הייתי בפסטיגל, ולא לקחתי את ילדיי, הם לא מחובבי הז'אנר. ברור שהבנתי שזה משהו גדול ונחשב, אבל אני לוקחת את זה יותר בקטע של החוויה. דיברתי עם טלי אורן ומיקי קם שעשו את זה, והן אמרו לי שזו חוויה של החיים. קשה מאוד, מטורפת וכיפית".

הילדים שלך בבית מתלהבים מזה שאמא הפכה לכוכבת?

"הגדול בן ה־17 לא מתלהב משום דבר שאני עושה, והקטן בן ה־13 לא מוכן לראות 'כראמל'. באופן כללי הם לא ממש מוכנים לראות אותי".