יחזקאל לזרוב הוא אמן שאוהב לאתגר את עצמו. לאורך השנים הוא שיחק בטלוויזיה ובתיאטרון, ביים ועיצב מופעים ייחודיים ויוצאי דופן. כבר עשור הוא היזם, השותף והמנהל האמנותי של "סטודיו אנקורי", ולפני שנתיים אף התמנה לראש בית הספר לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים. כעת הוא לוקח על עצמו אתגר חדש - ולראשונה מגיע אל האופרה הישראלית, שבה יביים את "אורפיאו ואאורידיצ'ה" מאת גלוק.
על האופרה, שתעלה ב־7 באפריל, ינצח האיטלקי מתאו בלטראמי, שהוביל הפקות רבות בבתי אופרה באירופה ושמגיע לראשונה לישראל. תחת שרביטו של לזרוב, פרשנות חדשה ומודרנית תוענק לאופרה.
"מנכ"ל האופרה צח, המנהל האמנותי מיכאל ואני כבר מחזרים זה אחר זה בארבע השנים האחרונות, כדי לנסות להבין את החומר המדויק", משתף לזרוב. "אופרה היא לא ז'אנר שניגשים אליו בקלות. יש לה חוקים ועולמות משלה, ואתה צריך להבין מה יש לך לתת לעולם הזה.
"ביצירה הזאת, מעבר לזה שהיא מאוד יפה, יש משהו בגרעין הרעיוני של הגעגוע, אישה ש'נוטשת' וגבר שעושה הכל כדי להחזיר אותה, שמאוד התחברתי אליו. בעיקר התחברתי לגרעין הרעיוני, שבו הגיבור, אורפיאו, הוא אמן שדרך האמנות שלו - המוזיקה - מצליח להציל את האהבה שלו. לרדת לשאול, להיכנס בשערי הגיהינום ולהציל את אהובתו.
"זה חיבר אותי למקום שלנו, של הרס ובנייה, המחזור האינסופי של לפרק ולהרכיב מחדש, להמית ולהחיות, שעם כל הצער אני מזדהה איתו".
יצירה שנוגעת בגעגוע וברצון להשיב את האהובים מהגיהינום - בתקופה הזאת זה ממש רלוונטי.
"לגמרי. כשהתחילה המלחמה הייתי בעיצומו של תהליך, וראיתי עד כמה המציאות מדבררת את הקלאסיקה הזו, כמה כולנו נמצאים בתוך מסע להשבת האהובים שלנו, ומוכנים לעשות הכל. כל אחד מאיתנו היה יורד לשאול כדי לשלוף משם את המתים, את היקרים שקברנו, וכמובן - להחזיר את החטופים".
אני מניחה שהמציאות משפיעה ומהדהדת בחדר החזרות.
"מאוד. כשאתה רואה שני שחקנים במכונת MRI ומקבל את השיקוף המקסימלי של הגולגולת שלהם, של הגוף שלהם ושל המערכת הקולית שלהם, אתה קצת נכנס לעולם המתים באיזשהו אופן. זמר אופרה שר על הבמה בתוך המכונה הזאת, כחלק מתהליך המחקר של מה זה קול, תדר, הדהוד. כמה המוות מהדהד, מה החיים מהדהדים, היכולת של האמנות להחיות ולרפא. זו השאלה המובילה שהיתה לי בתחילת הדרך, וזו גם השאלה שאיתה פתחתי את סמסטר א' בסמינר הקיבוצים".
נדמה לי שקיבלנו תשובה עליה בחודשים האחרונים.
"נכון. בשבועות הראשונים התשובה לזה לא היתה כל כך ברורה. המצב שיתק את רובנו, והיה פה תהליך, אבל אין ספק שהאמנות והמוזיקה היו הדבר הראשון שמרפא ומחיה. זו היתה שאלה יפה ואמיתית, שמדבררת את הכאן ועכשיו".
אתה מצליח להישאר אופטימי?
"אני אופטימיסט ידוע, ממש כאמונה. אפרופו 'אורפיאו ואאורידיצ'ה', אני מאמין גדול במחזוריות, במעגליות ובספירלות. אני כן רואה את הדרך החוצה, אבל היא עדיין סיבובית.
"אני מאמין שאנחנו צריכים לעבור משהו קשה בשביל שיהיה אחר כך קל. זה מעגלי וזה יחזור, יהיה קל וקשה, היא תמות ותקום, זה מלחמה ושלום לנצח. עכשיו, יש אופטימיות ויש עיוורון - אני לא עיוור, אבל אני אופטימיסט שרואה מלחמה ושלום לנצח".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו