אסי לוי מגלמת גבר בהצגה חדשה - וזה החלק הקל

כמה שעות של נחמה: בתיאטרון חיפה, מהראשונים שחזרו לפעילות ימים ספורים לאחר פרוץ המלחמה, והתגייסו לטובת המפונים עם מופעים שהציגו בפניהם, ממשיכים עם הניסיון לחזור לשגרה בצל המלחמה.

ההצגה החדשה, "מפקח בא", מחזה שנכתב על ידי ג'ון בוינטון פריסטלי, תעלה ב־4 בדצמבר בבימויו של משה נאור, המנהל האמנותי של התיאטרון, בהשתתפות אסי לוי בתפקיד המפקח ולצידה יפתח קליין, שושה גורן, אבי אוריה, עדי גילת ויוני גרין.

העלילה מתרחשת על פני לילה אחד, 5 באפריל 1912, בביתם הגדול של בני הזוג בירלינג האמידים בזמן חגיגת אירוסיה של בתם. לפתע נכנס לבית גבר, המכנה את עצמו המפקח גול, ומתחיל לחקור את המשפחה על התאבדותה של אישה צעירה ממעמד הפועלים - חקירה שחושפת סודות, טרגדיות וגילויים מסעירים.

"זו דרמה בלשית", מספרת אסי. "בעקבות מקרה רצח, בלש מגיע למשפחה אריסטוקרטית ומתחיל לשאול שאלות בנוגע לרצח, שדרכן מתגלים הקשרים של בני המשפחה למקרה, והרבה סיפורים אישיים צפים. זה מחזה נפלא שכתוב לתפקיד של גבר, והצעתי למשה שבמקום להפוך אותו למפקחת ולעשות אדפטציות - ננצל את זה.

"אתגר משחקי". אסי לוי / צילום: אסי לוי

"המחזה מאוד פמיניסטי. הוא מתעסק במעמד האישה, במשמעות שלה, במקום שהיה לה בשנות ה־40 להשמיע את קולה, והרגיש לי נכון שהמפקח זו אישה שמגיעה אליהם כגבר, בתקופה שבה לנשים לא היה קול".

לשחק גבר, לדבר בלשון זכר - עד כמה זה קשה?

"זה דווקא החלק הקל. הקושי היה בזה שהסיטואציה מתארת מפקח שאמור בעצם לגרום לבני הבית להתוודות, בתחכום ובכתיבה המופלאה של פריסטלי, וזה כתוב כמפקח. האתגר הוא למצוא את הדרך לרכך אותם בטקסט הקשה עד לווידוי. זה היה אתגר משחקי מבחינתי, לגרום לבני הבית להרגיש בנוח ולהוציא מהם וידויים, במסגרת טקסט מאוד שיפוטי ונוקב".

הכאב עדיין כאן

את החזרות התחילו בחיפה כשבוע וחצי לפני שפרצה המלחמה, ועל השאלה אם להמשיך החליטו לענות די מהר: "ברגע שפרצה המלחמה עלתה השאלה מה עושים הלאה - זו הרי לא קומדיית דלתות, אלא מחזה מאוד רלוונטי ואקטואלי, והנהלת התיאטרון וגם אנחנו חשבנו שנכון ורצוי וחכם יהיה להעלות אותו.

"זו היתה בחירה מושכלת גם לנו, השחקנים, להיפגש כמה שעות ביום ולנסות לשחרר את הטראומה, כי כולנו, כמו כל המדינה, בטראומה.

"זה נתן מקום לפורקן של אמיתות שאני חושבת שהמחזה מדבר עליהן - על אחריות, על המקום שלנו כאדם פרטי בחברה גדולה, על המשמעות של מה שאנחנו עושים ואומרים על הכלל".

את מאמינה שיגיע קהל לראות דרמת מתח בימים אלה?

"אני חושבת שזו אחריות מאוד גדולה, ושאפו ענק לתיאטרון, שאומר שגם אם יגיעו מעט - המעט שיגיע זקוק לרגעים האלה, למפלט הזה. הציפייה היא להמשיך להניע את הגלגלים, והכוח של תיאטרון חיפה זה גם לגעת בחומרים חברתיים, במחזות שיש להם אמירה, וזה הימור.

"אותי מענין להתעסק בחומרים האלה, בטח ובטח בימים כאלה. זה מתכתב לי עם הכאב האישי ועם עיבוד הטראומה. אני רוצה להאמין שהקהל יבוא ויאהב".