"לשחק בצל הקושי? אמנות היא תרופה מאוד גדולה"

זה בהחלט היה אמור להיות חודש שמח ומרגש בחייה של השחקנית יבגניה דודינה, שנכנסה לתפקיד ראשי באחת ההפקות הכי מסקרנות בתיאטרון הישראלי, "ריצ'ארד השלישי", שעלתה בתיאטרון גשר, בבימויו של איתי טיראן.

בהצגה, שעלתה רגע לפני שפרצה המלחמה והכל נעצר, דודינה, בליהוק מבריק, מגלמת את התפקיד הגברי של המלך, שאותו הספיקה לגלם בסך הכל ארבע פעמים. "הכל בהפקה הזאת היה בגדר חלום שהתגשם", היא מחייכת בעצב, "גם חזרתי לגשר אחרי 17 שנים, גם קיבלתי את התפקיד הזה וגם איתי טיראן מביים אותי. ברגע שהחלטנו על 'ריצ'ארד השלישי', היה לי ברור שאני עוצרת את החוזה שלי בגרמניה".

גרמניה הייתה מקום היצירה של דודינה בשלוש השנים האחרונות. היא כיכבה בתיאטרון העירוני של שטוטגרט, שהיה מהראשונים להביע תמיכה בישראל עם פרוץ המלחמה. "מנהל התיאטרון, בורקהרד קוזמינסקי, התראיין בראיון גדול בתקשורת הגרמנית והביע עמדה ברורה מאוד באשר לתמיכתם בנו. כשהתחילה המלחמה הם תלו את דגל ישראל על הבניין, ולמרות שניסו לשרוף את הדגל, הם השאירו אותו. אני שומעת מחברים ישראלים שעובדים באירופה בעולם התיאטרון שאין שם הרבה קולות שמכריזים באופן ברור על תמיכה בנו, ואילו הוא עשה את זה ברגש ובדאגה. בין היתר, יצר איתי קשר, שאל לשלום משפחתי ואפילו הציע לי להתארח אצלו".

המסך שירד על התיאטרון שלח את דודינה לחפש אפיקים חדשים ולנסות לתרום בדרכים יצירתיות. "חיפשתי מה אפשר לעשות, ניסיתי כל מיני דברים - לטאטא רצפה, להכין סנדוויצ'ים לחיילים, לשתול חסות בשדות, לבקר את המשפחות בכיכר החטופים ולהקליט סרטי הסברה. אני מחפשת כל הזמן מה לעשות, והייתי שמחה לעשות עוד".

"נגע בפצע שלנו"

ההסברה ברוסית היא אחד הדברים החשובים ביותר מבחינתה, בימים שבהם אנו מנהלים קרב על התודעה בעולם. "זו שליחות עבורי, חובה מוסרית שלי כאדם. אין מספיק הסברה ברוסית, אבל יש כל מיני יוזמות מאוד יפות. עשו ברשת מרתון של אנשים דוברי רוסית מכל העולם, וגייסו קרוב למיליון דולר. צילמתי גם סרטון הסברה בכאן 11, שיעלה בקרוב, ויש יוזמה חדשה, סוג של 'יד ושם' ברוסית של 7 באוקטובר, שבמסגרתה אנחנו מקריאים באינסטגרם את שמות הנרצחים עם התמונות שלהם".

בקרוב תחזרי לבמה. מאמינה שהקהל יגיע?

"יש לנו כבר תאריכים לדצמבר, ואני מאמינה שהקהל יבוא, כולם מחפשים קצת אוויר לנשימה, לצאת מהמצב הזה, ואמנות היא תרופה מאוד גדולה. זו תהיה חוויה שונה עבורי. חד־משמעית.

"אני חושבת על זה שבאוקטובר הייתי צריכה לעמוד על הבמה וליהנות מלגלם רוע בהתגלמותו, אבל הרוע האמיתי הקדים אותי ובענק. אם אומרים שהדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות, אז במקרה של ריצ'ארד - הדרך לגן עדן רצופה בגיהינום, וזה מה שהופך את המחזה הזה לעל־זמני.

"בחזרות, עם הבימוי הגאוני של איתי, בכיתי מכמה שהוא נגע בפצע הזה שלנו. אני בטוחה שאשחק את זה אחרת. לא יודעת עדיין איך, אבל זה יהיה עם המון כאב. כאב מסוג אחר שלא הכרנו עד עכשיו, כאב שכולנו חווים על בשרנו. שואה".