השחקנית דבורה קידר ("אסקימו לימון") הלכה לעולמה

השחקנית דבורה קידר הלכה לעולמה, רגע לפני שמלאו לה 99 שנים.

קידר, שכיכבה בתיאטרון ובקולנוע, זוכת שני פרסי אופיר ופרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים, הייתה מהשחקניות הבולטות ביצירות התרבותיות של העשורים האחרונים, וגם אחת הנשים הצנועות בתעשייה.

קידר נולדה בליטא וב-1925 עלתה לישראל, השתלבה בלימודים בסטודיו למשחק של תיאטרון הבימה ובהמשך השתלבה בהצגות של התיאטרון הלאומי. במקביל, שיחקה בתיאטרון המטאטא, בתיאטרון הקאמרי, ובתיאטרון בית ליסין. בין עשרות התפקידים אותם גילמה לאורך השנים בתיאטרון: אימא אובו ב"המלך אובו" מאת אלפרד ז'ארי, האומנת ב"חתונת הדמים" מאת פדריקו גרסיה לורקה והאם ב"לאחר הנפילה". בתיאטרון בית ליסין שיחקה גם ב"חמץ" מאת שמואל הספרי ובבימויו, תפקיד עליו זכתה בפרס התיאטרון הישראלי בקטגוריית שחקנית המשנה הטובה ביותר, בשנה הראשונה בה חולק פרס זה.

בשנות האלפיים חזרה לשחק בהבימה, שם השתתפה בין היתר בהצגות "לב טוב" מאת גלעד עברון ובבימויו של חנן שניר, "תמרה" מאת לאורה ריבלין, "משפחה" מאת רביד דברה ובבימויה, "מועדון האלמנות העליזות" מאת איוון מנצ'ל, "רעל ותחרה" לצד ליא קניג בבימויו של משה קפטן, "לילה במאי" מאת הסופר א.ב. יהושע, "החותנת" מאת רשף לוי, "מה עושים עם ג'ני?" ועוד.

ההצגה האחרונה בה השתתפה הייתה ב-2017 שם שיחקה במחזה "שלוש אחיות" מאת אנטון צ'כוב, הפקה משותפת של התיאטראות הבימה והקאמרי בבימויו של חנן שניר, בתפקיד המשרתת אנפיסה.

לצד עשרות התפקידים בתיאטרון, קידר בלטה על המסך הגדול והקטן בסרטים ובסדרות, בהם "מבצע יונתן", ובעיקר תיזכר לנצח כסוניה, אימא של בנצי בסדרת סרטי הפולחן "אסקימו לימון" של בועז דידזון.

ב-2015 קידר זכתה בפרס אופיר על משחקה בסרט "ציפורי חול", בקטגוריית שחקנית המשנה הטובה ביותר. בשנים האחרונות לא שיחקה על הבמה, זאת לאחר שבמשך שנים נחשבה לשחקנית הוותיקה ביותר הפעילה בארץ.

מחר בשעה 11:00 יונח ארונה בתיאטרון הלאומי הבימה על מנת לאפשר לקהל הרחב לחלוק לה כבוד אחרון. קידר הותירה אחריה בן ובת, נכדות ונכד.

ליא קניג, חברתה הקרובה, קיבלה הבוקר את הבשורה המרה ואמרה ל"ישראל היום": "איזה יום עצוב. אהבתי אותה כל כך, היא הייתה שחקנית מצוינת, פרטנרית נפלאה וחברה טובה. היא הייתה אדם נבון ומצחיק, היה כיף לדבר איתה ולצחוק איתה, היו לנו הרבה שעות על הבמה ומאחורי הקלעים. היא הייתה מלאה הומור וחוכמת חיים, ואני חושבת שברגע שהיא הפסיקה לשחק היא גם הפסיקה לחיות. חברה שלי, דבורל'ה, אני כבר מתגעגעת אלייך".