פרידה מענק תרבות: השחקן חיים טופול הובא היום (שישי) בחיק משפחתו למנוחות בבית העלמין בקיבוץ קבוצת שילר. מוקדם יותר הוצב ארונו בתיאטרון הקאמרי בתל אביב, שם התקיים גם טקס האשכבה בנוכחות אישי ציבור ותרבות.
בין אלו שהגיעו לטקס האשכבה נכחו גיא מרוז, איילת זורר, לנה קריינדלין מנכ"לית תאטרון גשר, עדי עציון זק ויוסף פרוסט מוותיקי להקת הנחל, עודד קוטלר, משה אדרי, איה גרניט שבא, שמוליק עומר, דבל'ה רייזר, שלמה וישינסקי, נירה רבינוביץ', מוטי גלעדי, ניצה שאול, יעקב בודו ועוד. גם נערים ונערות מכפר נהר הירדן, שאותו ייסד טופול, נכחו במקום עם חולצות של הכפר.
את הטקס פתחה דורית ראובני ששרה את "היה לי חבר היה לי אח", ולאחריה עלה שר התרבות מיקי זוהר שאמר: "אנו נפרדים מאחד מענקי עולם התרבות שהצמיחה מדינת ישראל. יצירותיו ייזכרו לעד חקוקים בתרבות הישראלית. הוא הביא למדינה כבוד גדול מעבר לים וקטף פרסים רבים. מעבר להיותו שחקן זמר משורר וצייר, הייתה לו אכפתיות אמתית מהמתרחש בעם ישראל שאותה הוא ביטא במעורבות חברתית ובהתנדבות.
"עליו נאמר 'איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא''", הוסיף השר זוהר. "הוא היה הישראלי היפה ועלינו ללמוד ממנו. בימים אלו, בהם החברה בישראל מפולגת ונתונה במחלוקת קשה, אין לי ספק שחיים היה רוצה לראות אותנו מאוחדים, מצליחים לדבר, להקשיב ולהגיע להסכמות. זה אפשרי וזה הכרחי על מנת לשמור על הבית שכולנו אוהבים. אל לנו לשכוח לרגע שכולנו אחים וכולנו אוהבים את המדינה המופלאה הזאת".
אחריו עלתה השחקנית רבקה מיכאלי ואמרה: "בוקר עצוב לכולם. אני רוצה להגיד לחיים טופול שמבוגר ממני בשנתיים, חיים - גדלתי עליך. הוא הימני הכי מנטש שהכרתי. דווקא לו קרה הסיוט הנורא של כל מי שעומד על במה מפחד ממנו - בלאק אאוט של החיים. לאט לאט נגרעו לו מילותיו. היית בטופ, על גג העולם, נוח בשלום, להתראות".
בתו, עדי טופול, אמרה: "זה ממש לא הגיוני. כל מה שנאמר מדהים, והאהבה מכולם לא תאמן. נוהגים לצרף לשמו את התואר השחקן, אבל הוא היה אדם ברוך כישרונות - שחקן, זמר משורר וסופר, מאייר, פסל, ממציא, יזם ופילנתרופ - ולמרות כל זאת נשאר אדם נחמד ואהוב. הוא הכי הצטיין בלהיות הבן, האח, האבא והסבא הכי טוב בעולם, שהשריש בנו את מורשתו להיות ישראלים רגישים ושוחרי הומור".
אורי לוי, מי ששיחק לצדו והיה חברו הטוב מזה שנים, אמר: "מה אפשר לומר על חיים? איך אפשר לספר על חברות של למעלה מ-60 שנה? המילה חברות קטנה מדי, זה היה הרבה מעבר לזה. אהבתי אותו מאוד".
גבי עמרני שעלה אחריו אמר: "אתה שומע חיים, אמרו לי הבוקר שאגיד כמה מילים עליך. אתה מאמין שאני יכול? זה מצחיק. מה אני יכול להגיד? אמרו עליו כל כך הרבה דברים על הכבוד שהביא, והאמת שעד היום אני לא יודע מאיפה הביא את התלושים של הקנטינה בלהקה?". דורית ראובני עלתה לשיר את אלעד ירד אל הירדן, לזכרו של מפעל כפר נהר הירדן שהקים טופול, והקהל הצטרף אליה בשירה.
טופול, מהאנשים שעיצבו את התרבות הישראלית, הלך לעולמו בגיל 87 לאחר שבשנים האחרונות התמודד עם מחלת האלצהיימר. הוא נולד ב-1935 בתל אביב, גדל והתחנך בשכונת פלורנטין. הוא היה חניך בשבט "העדה" בשכונת שפירא של תנועת "הצופים הדתיים" ובנעוריו עבד כשוליה בבית-הדפוס של העיתון "דבר". את תחילת דרכו בעולם התרבות והבידור החל במקום שהיה אז למקפצה הגדולה ביותר לכוכבים - להקת הנח"ל. טופול היה במחזור השני של הלהקה, שם גם פגש את גליה פינקלשטיין, לה נישא לאחר שחרורם. לזוג נולדו שלושה ילדים. בנותיו ענת ועדי, ובנו עומר.
בלהקת הנח"ל טופול הכיר גם את אורי זוהר, שהפך לשותפו להופעות במשך שנים רבות. שם גם נוסד "סאלח שבתי" כדמות שגילם לראשונה במערכונים בלהקה, שאותם כתב אפרים קישון, שלימים הם שימשו בסיס לסרט הקולנוע.
גם על המסכים וגם על הבמות טופול זרח ובלט בכשרונו. הוא נגע בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה, והיה שותף להקמה של מוסדות וגופים שונים. הוא היה ממקימי התיאטרון הסאטירי "בצל ירוק" עם יוצאי להקת הנח"ל, שמאוחר יותר היה ל"תיאטרון העממי". ב-1960 היה בין המייסדים של התיאטרון העירוני חיפה, שם שיחק את פטרוקיו ב"אילוף הסוררת", אצדאק ב"מעגל הגיר הקאווקזי", ג'און ב"הרקרנפים" ועוד.
אל הקולנוע טופול הגיע ב-1960 עם תפקידו הראשון בסרט "איי לייק מייק" שביים פיטר פריי. משם המשיך לקריירה ענפה על המסך הגדול, עם תפקידים בולטים בסרטים שונים, בהם "אלדורדו" לצדה של גילה אלמגור, ארבינקא, ו"סאלח שבתי" של אפרים קישון. הסרט, שהפך לקאנון ישראלי, פרץ את גבולות המדינה כשבשנת 1965 הוא זיכה את טופול בפרס גלובוס הזהב על משחקו בקטגוריית "תגלית השנה". הסרט עצמו זה בטקס בקטגוריית "הסרט הזר הטוב ביותר", ואף היה מועמד לאוסקר.
אלו הזניקו את הקריירה הבינלאומית של טופול, כשבשנת 1966 הוא הופיע בסרט "הטל צל ענק" בכיכובו של קירק דאגלס, שעוסק בחייו של האלוף דוד מרכוס על רקע מלחמת העצמאות. הוא פרץ גבולות לא רק בקולנוע, אלא גם בתיאטרון - כשבשנת 1967 החל להופיע בלונדון בתפקיד שהפך לימים למזוהה ביותר איתו, טוביה החולב במחזמר "כנר על הגג". את התפקיד הוא גילם במשך שנים רבות בתיאטראות בברודוויי ובווסט אנד.
בשנת 1971 יצאה הגרסה הקולנועית של "כנר על הגג", שגם בה טופול שיחק בתפקיד הראשי. תפקיד זה זיכה אותו בפרס גלובוס הזהב בקטגוריית "השחקן הטוב ביותר בסרט מוזיקלי או קומי" ואף היה מועמד לפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר באותה השנה. טופול הפך לכוכב בינלאומי והמשיך להופיע בסרטי קולנוע רבים, בהם "העין הציבורית", "גליליאו" "פלאש גורדון" ובסרט מסדרת ג'יימס בונד - "לעינייך בלבד". זאת, לצד הסרט הישראלי "רומן בהמשכים" שבו כיכב לצד אשתו גליה ובתו ענת.
גם את המסך הקטן טופול פקד לא מעט. הוא כיכב בטלוויזיה האנגלית בסדרות של ה-BBC, בין היתר ב"זה טופול" וב"ישראל על פי טופול", במיני-סדרה "רוחות מלחמה" ו"מלחמה וזיכרון" על פי ספריו של הרמן ווק. בעולם הדיבוב הוא לקח חלק בין היתר כשדיבב את דמותו של בגירה הפנתר ב"ספר הג'ונגל" ובסרט ההמשך "ספר הג'ונגל 2", את רובאוס האגריד בסרטים "הארי פוטר ואבן החכמים" ו"הארי פוטר וחדר הסודות" ועוד.
בשנות ה-90 הגיש את התוכנית "חיים יסדר" שבה הגשים את חלומות הצופים, השתתף בקלטת לילדים בשם "מחר שבת" לצידה של חני נחמיאס, וחזר לדמותו של טוביה החולב בהפקה ישראלית של "כנר על הגג", כשבתו עדי גילמה את אחת מבנותיו של טוביה. ב-2001 שיחק בתיאטרון גשר במחזה "השטן במוסקבה".
אוטוביוגרפיה שלו, בשם "Topol by Topol", יצאה לאור בלונדון, ובישראל פורסמה בשם "חיים מספר על טופול". הוא אייר כ-20 ספרים, והוציא לאור את ספרו "אוצר ההומור היהודי".
לצד פעילותו בתחום התרבות, אחד הדברים שלהם הקדיש טופול את זמנו היה "כפר נהר הירדן", מקום נופש לילדים החולים במחלות חשוכות מרפא. טופול יזם, הקים ושימש כיו"ר מועצת המנהלים שלו. בהמשך שימש כנשיא עמותת כפר נהר הירדן.
תחום נוסף שבו שלח את ידו היה גם ציור. טופול צייר את דיוקנאות נשיאי מדינת ישראל על סדרת בולים, שהונפקה על ידי השירות הבולאי בשנת 2013 וגיליונות של הסדרה נמכרו כתרומה לכפר נהר הירדן.
לצד שני פרסי גלובוס הזהב שזכה בהם, באמתחתו של טופול שלל פרסים והוקרות: פרס כינור דוד לשנת 1964, האוסקר האיטלקי, פרס דיוויד דונטלו, איש השנה בבריטניה, פרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים של סן-סבסטיאן, אות יקיר פסטיבל ישראל על תרומתו לתרבות הישראלית, דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה ומאוניברסיטת בר-אילן, ופרס ישראל על מפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. עוד קיבל את אות יקיר העיר תל אביב-יפו, ופרס יושב ראש הכנסת על הקמת כפר נהר הירדן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו