במאית הצגה העוסקת במי-טו: "היו הרבה עוולות עד כה בתיאטרון הישראלי"

הסערה שחוללה מהפכת מי-טו העולמית מגיעה עכשיו גם לעולם התיאטרון. 

בשנים האחרונות רואים יותר ויותר סיפורים שנוגעים בה בצורה ישירה או עקיפה, ושמעלים לבמה את הדרמה הגדולה שהתחוללה בחיים עצמם. כזה הוא המחזה "בהסכמה", שכתבה נינה ריין ושיעלה ב-4 במארס בסטודיו למשחק יורם לוינשטיין, בעיבודה ובבימויה של אילאיל סמל.

• "במערב אין כל חדש" הוא הזוכה הגדול של האוסקר הבריטי

• שרה וינו-אלעד על המתיחות במזרח ירושלים: "ראוי שנביט במתרחש שם באומץ"

• עצרו הכל ותזמינו כרטיסים לסרט הזה

מדובר בטרגדיה יוונית עכשווית, שמתחילה כשבחורה צעירה נאנסת ביום הלוויה של אחותה הקטנה, ושני עורכי הדין המטפלים בתיק הם במקרה גם חברים ותיקים. כשמשפט האונס חודר לאיטו לסלון ביתם, החברויות עומדות למבחן, הכללים של אסור ומותר מטלטלים את עולמם, וכדור השלג הזה מתחיל להתגלגל עד שהסלון עצמו הופך לבית משפט.

"הוא נכתב בדיוק בשנה שבה התחילה מהפכת מי-טו, 2017, והשאלה היא שאלה של אחריות - מי אחראי למצב הזה שנוצר במשך שנים, שבו נשים וגברים נמצאים במצב של פוגענות. המחזה דורש מאיתנו, גם גברים וגם נשים, לקבל אחריות ולהגיד 'אנחנו צריכים לשנות את זה'".

עד כמה את מרגישה שזו שליחות לגעת בתכנים האלה?
"קודם כל, יש במחזה גם המון הומור שזיהיתי בכתיבה שלה. היא מבינה מאוד כמה זה בתוך החיים שלנו. אני כבר בת 30 פלוס, פמיניסטית, פעילה בפורום יוצרות התיאטרון, ועדיין שואלת את עצמי למה בארוחת שישי הנשים הן אלה שמפנות את השולחן. אז אני חייבת לצחוק על עצמי ולהגיד שגם אני נתתי לזה יד באיזשהו מקום, ושצריך להיות מאוד אמיצות כדי להעלות את השאלות האלה".

"לא באה בכעס"

כחלק מפורום הנשים היוצרות, אילאיל פעילה גם בקמפיין 50/50 שקורא לשוויון מגדרי בתיאטראות בעמדות הניהול, הבימוי והמחזאות.

"הדברים קורים הרבה יותר מהר משציפינו. תל אביב היא חוד החנית, והשנה יצאה היוזמה 'עיר שווה' של העירייה, שמקדמת את הנושא. הפורום הוקם לפני חמש שנים. זו התארגנות לא פורמלית של נשים שהרגישו שצריך יותר נשים מחזאיות ובמאיות כדי לספר את הסיפורים שלנו, וגם שרק אם יהיו נשים בתפקידי מפתח, ניצור מרחבי עבודה הרבה יותר מאפשרים ובטוחים לנשים צעירות, לאימהות".

אביך, נעם סמל, הוא המנכ"ל של הבימה. עד כמה השיח הזה נמצא גם מולו בבית?
"אני מנהלת את הדיון עם אבא שלי המון שנים, ובגלל זה אני חושבת שאני לא באה בכעס כלפי הדור הקודם, אלא יותר מבינה את גודל האחריות שלנו לשנות. היו הרבה עוולות עד כה בתיאטרון הישראלי, וזה פשוט אומר שעכשיו התור שלנו להגיד 'די'.

"אני רואה שיש שינוי משמעותי, יותר נשים במאיות מאשר בשנים עברו, גם בהבימה, גם בקאמרי וגם בבית ליסין. זה הרבה יותר גדול ממני ומאבא שלי. אנחנו מיקרוקוסמוס - גבר בתיאטרון המון שנים והבת שלו".