כך הפכה דרום קוריאה למעצמה תרבותית

בעוד שמוצרים דרום קוריאנים מצויים בכל פינה, רובנו יודעים מעט מאוד על המקום שממנו הם מגיעים. ממקרר ועד מכונית, תוצרי המדינה הזו חצו את הגבולות ונכנסו אל תוך היום-יום של כולנו. ההתבססות הטכנולוגית הזו, לאורך עשרות שנים, לא גרמה למשהו מהתרבות הקוריאנית לחלחל לצידה. המצב המתואר השתנה בעת האחרונה, ולא רק באזורנו. כן, "משחקי הדיונון" הם חלק מזה. אבל זה רק זרם אחד בגל תרבות משמעותי, ששוטף את המערב.

תרבות הפופ הקוריאנית (K-pop) לא מגבילה את עצמה למסך הקטן. מעבר לסדרות נוספות המופקות שם, גם סרטים דרום קוריאנים זוכים להצלחה מסביב לגלובוס. להקות כמו BTS ו־Blackpink נחשבות כבר הצלחות מוזיקליות בקנה מידה עולמי. את ההצלחות האלו, מבצעים בדרום קוריאה באותן האופן שבו הם צמחו בתחומים אחרים. צפייה בנעשה מעבר לים, תקופת לימודים ארוכה ודקדקנית, אימוץ נוסחאות מצליחות והוספה של נגיעות תרבותיות מקומיות מדויקות. מאותו רגע זה היה עניין של זמן. ברגע ששירותים כמו נטפליקס פתחו את הדלת המדינה הזו הפכה מצרכנית ליוצרת. אם נזכרים לרגע בהבלחות קצרות מהלהיט 'גנגם סטייל' ועד לזכייה באוסקר של הסרט 'הטפיל', אפשר להבין שהתרבות הקוריאנית, רק חיכתה להזדמנות לפרוץ מערבה.

הדחיפה שנתנה "משחקי הדיונון" 

קצב הייצור התרבותי של דרום קוריאה לא יכול להתחרות עדיין בזה של מוצרי האלקטרוניקה נניח, אבל האימפקט מרגיש משמעותי יותר. לפני מספר חודשים, מילון אוקספורד האנגלי הוסיף 26 מילים חדשות ממקור קוריאני. דוגמה נוספת יכולה להיראות ברחוב על כל טרנינג ירוק. גם השכנים הצמודים של דרום קוריאה מרגישים את השינוי הזה. בצפון קוריאה ההנהגה מתייחסת להתפשטות התרבות הזו "כסרטן אכזרי" ואף השעתה חשבונות של מעריצי K-pop ברשתות חברתיות. אפשר להבין אם כך שדרום קוריאה מייצרת השפעה, משמעותית מעל גודלה. והיעילות של זו מאפילה על ניסיונות ממלכתיים יותר לקדם את התרבות הדרום קוריאנית על ידי מנגנונים מסורתיים יותר.

בתחילת הדרך, פקידים דרום קוריאנים ניסו לצנזר את אמני המדינה והעלו חרס בידם. לצד אלו, היו פולטיקאים שדווקא החלו לקדם את תרבות הפופ הדרום קוריאנית, ואף חוקקו חוק שיאפשר לאמני פופ לדחות את גיוסם. משם ועד לרגע שגורמים רשמיים אפשרו לנטפליקס להתקין פסל ענק של "משחקי הדיונון" בפארק האולימפי של סיאול, הדרך היתה קצרה.

אם נחזור לרגע לגשר שבנתה נטפליקס, ולמחוזותינו, אין ספק שהחשיפה עיקרית של הקהל המקומי לתרבות הזו, קיבל דחיפה משמעותית עם הצפייה בסדרה "משחקי הדיונון". סדרת הדרמה המהלכת על גבול האימה, כללה תשעה פרקים, והצמידה צופים רבים למסך. היא זינקה מהר מאוד לראש טבלת הצפייה של נטפליקס בעולם ובישראל - סדרה שכולה בשפה זרה ולא מוכרת.

הרעיון מאחורי הסדרה לוקח 456 אנשים שצברו חובות כבדים בחייהם, ושולח אותם למשחק לא ידוע עם פרס של מיליארד וון קוריאני (למעלה מ-100 מיליון שקלים). אותם 456 משתתפים מובלים למיקום סודי, בו נערכים המשחקים שם, עליהם להתחרות במשחקי ילדות. להבדיל מאותם משחקים תמימים, במסגרת המשחק הזה, מי שנפסל מוצא להורג.

זוהי סדרה גרפית ואלימה, כשם שהיא צבעונית ושונה. מצד אחד אנשים שהרימו ידיים מול האתגרים של העולם המוכר ומצד שני רפרודוקציות גאוניות של משחקי ילדות. הגיבור, אם אפשר לקרוא כך לדמות המובילה, הוא סונג ג'י הון, גרוש מכור להימורים עטור חובות שמקווה להתחיל חיים חדשים לצד ביתו בזכות המשחק. מי שיביט מעבר לסיפור עצמו, יימצא ביקורת חברתית נוקבת, כזו שמכוונת למצב בדרום קוריאה, אבל יכולה להתאים למקומות נוספים.

גל התרבות הקוריאני, או 'הליו' בשמו העדכני (גל בקוריאנית), נמצא בעיצומו. לפי נתונים עדכניים מספר מעריצי הגל הקוריאני, ברחבי העולם גדל פי 17 בעשור האחרון, מה שמראה את המגמה ואת מידת ההערצה לה זוכים תוכן וכוכבים קוריאנים מסביב לגלובוס. על פי סקר שפרסמה קרן קוריאה בשיתוף 152 נציגויות מעבר לים, מספר מעריצי הגל הקוריאני עומד על 156.6 מיליון נכון לדצמבר אשתקד. בסך הכל נסקרו 116 מדינות עבור הדו"ח האחרון, 85 מדינות יותר מאשר ב-2012 אז נערך הסקר הראשון. מספר מעריצי הגל הקוריאני באותה שנה עמד על 9.26 מיליון. עוד מצביע הסקר כל התחזקות דרמות קוריאניות, סרטים וסרטוני אינטרנט אשר התמודדו עם מחסומי שפה בעבר, שעשו גם קפיצות ענק קדימה, והוכיחו את הפוטנציאל שלהם בשוק העולמי. אבל הגורם המשמעותי והמשפיע ביותר של כל אלו, היא להקת הבנים BTS.

הפופ שולט

להקת הפופ BTS, ששיריה הקליטים והאופטימיים זיכו אותם לגדודים של מעריצים, נבחרו כאמנים הנמכרים ביותר בעולם זו השנה השנייה ברציפות. הלהקה הדרום קוריאנית ניצחה אנשים כמו דרייק ואדל כדי להגיע לראש המצעד שנערך על ידי גוף תעשיית המוזיקה IFPI.

זה מגיע לאחר שנה מוצלחת מאוד עבור חברי הלהקה שהגיעו לראש מצעד הבילבורד האמריקאי שלוש פעמים, וזכו במועמדות לגראמי על הסינגל שלהם בהשראת מייקל ג'קסון, Butter. באסיה, BTS הוציאה את אלבום הלהיטים הגדולים בשפה היפנית, BTS: The Best, שהיה המוכר הגדול ביותר של השנה במצעד האלבומים של אוריקון ביפן. זו הייתה הפעם הראשונה מזה 37 שנים שאקט זר היה בראש הטבלה. האמן האחרון שעשה זאת היה מייקל ג'קסון, עם אלבומו שובר הקופות Thriller משנת 1984.

בארץ הולדתה של BTS, הוצאת התקליטור של Butter הגיעה גם לראש מצעדי סוף השנה - בסימן השנה השישית ברציפות שהלהקה הצליחה בהישג. יחד עם זאת, המכירות, הסטרימינג וההורדות שלהם הפכו אותם לאקט המצליח ביותר בעולם של 2021, מה שהעניק להם את פרס אמן ההקלטות העולמי של השנה.

מאחורי סבבי ההופעות המצליחים של הלהקה עומדת הרבה עבודה קשה. בין השאר הם מבצעים הופעה בשלוש שפות שונות, מה שמשפר את המשיכה הגלובלית הייחודית שלהם. בזכות החיבור לקהל המעריצים הנלהב שלהם הם הפכו לאמנים הראשונים בהיסטוריה שמככבים בראש טבלת האמנים העולמית בשנתיים רצופות. אחריהם בדירוג של 2021 אפשר למצוא את טיילור סוויפט במקום השני במצעד ואת אדל במקום השלישי. במקום התשיעי, עוד כוכבי K-Pop, להקת Seventeen, שמגיעה גם היא מדרום קוריאה.

ניסיון לפצח את סוד הקסם של התרבות הזו, יגלה קודם כל את מוסר העבודה שמסתתר מאחורי כל סיפור הצלחה. מעבר לזה, יש שטוענים כי לפופ הקוריאני יש בדיוק את האיזון הנכון בין אלמנטים קוריאנים מקומיים ואלמנטים גלובליים. שילוב בין משהו מוכר למשהו שונה ואחר. חיבור לא מאיים שיוצר גם הזדהות וגם עניין. כמו שזה נראה היום, עושה רושם שדרום קוריאה בדרך להפוך למעצמת-על, לפחות בכל הקשור ליכולת ההשפעה התרבותית שלה על העולם.

כבר היום, תעשיית הבידור שם נחשבת לאחד מתחומי הייצוא הצומחים ביותר במדינה. השווי הכלכלי של התעשייה הזו, עומד על כעשירית מזה של תעשיית השבבים במדינה נניח, אבל כסף הוא לא חזות הכל. עושה רושם, שעבור דרום-קוריאה עצמה, הנחשול התרבותי שהיא מייצרת, משמעותי הרבה יותר.