בחודש האחרון חיה אשרת אוזי זולטק בבועה. המוזיקאית בת ה-36 גם כך מתגוררת בתל אביב, בועה תרבותית לכשעצמה, אבל אחרי שאיבדה קופסה ובה מכשירי שמיעה יקרים בשווי של כמה עשרות אלפי שקלים, היום יותר מתמיד היא פשוט מרגישה מנותקת מהעולם. לא קל להיות כבד שמיעה, זה ברור, בטח לא עבור מי שבחר במוזיקה כמקצוע וכדרך חיים.
• "חברים": חידון למכורים בלבד!
• הפרק הכי טוב של "חברים": הצביעו בגמר!
• המפץ השני: הסדרה החדשה של שלדון ואיימי
"באופן אירוני, ביום בו הקופסה אבדה הייתה לי פגישה ב-'בקול', עמותה להעלאת המודעות לכבדי שמיעה", מספרת זולטק. "נפגשתי עם המנכ"לית ועם אחראי השיווק, וכשבאתי להוציא את מכשירי השמיעה מהתיק שלי פשוט לא הייתה שם הקופסה. זו קופסה שחורה שכנראה נפלה לי מהתיק וכמובן שלא שמעתי אותה נופלת. הרגשתי מתוסכלת ומיוסרת, כי איך אספר על זה לאבא שלי? מכשירי שמיעה עולים כמו אוטו ואין לי כסף לממן את זה". פוסט הקריאה לעזרה בפייסבוק הפך תוך ימים בודדים לוויראלי, ובעזרתם של אנשים טובים התגלגל לכדי לא פחות מקמפיין הדסטארט לסיוע לאוזי להקלטת אלבום חדש.
"אין לי כסף לממן אלבום", היא מסבירה. "כמוזיקאי, אתה רוצה להוציא מוזיקה טובה ולספק תכנים איכותיים מהיצירה שלך, אבל נורא קשה לעשות את זה כשאין כסף. אז לא סיפרתי לאבא במשך שבועיים וחצי של חיפוש אינטנסיבי. כתבתי פוסט חיפוש בקבוצה בשם 'תושבי לב תל אביב' והייתה שם היענות מטורפת. אנשים רצו לעשות איתי פטרולים ולחפש, אנשים ביקשו את חשבון הבנק, אלפי שיתופים, זה הגיע ל-'סטטוסים מצייצים', מלא תגובות. זה ממש חימם את לבי. ניסיתי לדבר עם הומלסים, עם משטרת ישראל, וכמובן גם לחזור על צעדיי ברחוב. יש לי מין בלאקאאוט כזה, ואני לא מצליחה לשחזר את הצעדים של אותו היום".
ועוד משהו קרה לה כשיצאה לגיוס הההדסטארט. היא פגשה את מרום מויאל, גם הוא זמר כבד שמיעה. אוזי נתקלה בו ממש במקרה דרך אחיו אתגר מויאל, כשחיפשה מובילי דעה בפייסבוק. "מיד חשבנו על דואט. מרום הגיע במיוחד מקרית גת ויחד שרנו על הגג בלייב בפייסבוק. החלטנו שנכתוב יחד שיר על שיוויון. אם נעמוד בזמנים, אולי נספיק להקליט לפני תום הקמפיין".
בין האנשים שנרתמו היה גם היזם מלכיאל מלייב, שנתקל בסיפור, ובמקום בו אחרים ראה משבר - זיהה דווקא הזדמנות. "מלכיאל הפך להיות בן בית וחבר טוב. הוא אמר לי 'משוגעת, יש לך פה משהו מאוד חזק ביד. את חייבת למצוא את מכשירי השמיעה, אבל אחר כך זה הזמן להוציא את האלבום'. פתאום הבנתי שהעובדה שאיבדתי את הקופסה היא בעצם זרז להנעת האלבום והוצאת החומרים שלי החוצה".
תהליך הפיכתה של זולטק מילדה בהכחשה שיש לה בעיית שמיעה, לאחת שרוצה לייצג את קולם של אלה שלא מסוגלים לשמוע, היה ארוך ומפותל. בטח עבור מי שהתחילה לשיר בקבוצות נוער כבר בגיל חד ספרתי, ובשנות העשרה שלה הייתה מופיעה מול אלפי אנשים כחלק מתחרויות זמר. "מגיל 3 היו לי דלקות כרוניות באוזניים", היא מספרת. "בגיל 14 עור התוף שלי נקרע לגמרי, ושמתי לב לזה רק בגיל 18 כשהלכתי למורה לפיתוח קול ולא שמעתי. לא ייחסתי חשיבות לעובדה שאני לא שומעת חזק באופן כללי, לכך שאלתי הרבה 'מה?', דיברתי בקול רם וסגרתי דלתות וארונות ברעש. קראו לי 'פראית, חיה, כל דבר את עושה בפראות'.
כשהגעתי למורה לפיתוח קול שאלתי אותה אם היא יכולה להגביר את הקלידים, כי אני לא שומעת. אז היא הגבירה והגיעה למקסימום, ועדיין אמרתי לה שאני לא שומעת. לא אמרתי שאני כבדת שמיעה כי עוד לא ידעתי את זה בזמנו. היא שלחה אותי למומחה ששאל אותי למה לא עשיתי ניתוח לפני 8 שנים, בשלב מוקדם של הבעיה. חזרתי עם המידע הזה להורים שלי והיה בי כעס, כי לא הבנתי למה לא טופלתי כהלכה ולמה לא לקחו אותי לעוד רופא. ההורים שלי הרגישו מאוד אשמים אבל בסוף זה השתחרר לי, ברגע שהתחברתי לעצמי והבנתי את השליחות שלי, דרך כבדות השמיעה שלי בעצם.
"בגיל 21, ממש שבועיים אחרי שהשתחררתי מהצבא, עשיתי ניתוח ראשון באוזן ימין ואחד בשמאל", היא ממשיכה. "מהרגע שעשיתי ניתוחים השמיעה שלי דווקא הידרדרה. כשאתה מאבד זמן אז הבעיה מחריפה והאוזן משנה את הצורה הפנימית שלה. הושתל לי עור תוף בהצלחה בשתי האוזניים, אבל נוצרה לי היצרות בתעלת השמיעה, מה שיוצר מעבר דל של קול לתוך האוזן הפנימית. זה מה שמדרדר את הולכת השמיעה שלי מבחוץ פנימה".
אז איך בכל זאת את מצליחה לשיר בלי לזייף?
"יש למוח נטייה לזכור. כמו בטהובן, שפיתח את השמיעה המוזיקלית שלו לפני שהתחרש וזכר את הצלילים. מאז שהייתי קטנה שרתי, אבל לא סולואים, שרתי קולות. הייתי בלהקות ייצוגיות מגיל 12 עד גיל 21 ולא עשיתי סולו אף פעם, כי חשבו שקול השירה שלי לבדו נשמע כמו קול הדיבור הצפצפני שלי. כשהייתי נכנסת לאולפן הבנות לפעמים לא היו זוכרות את הקולות שלהן ואני דווקא הייתי זוכרת את הקולות של כולן ועושה את התפקידים שלהן. זה מה שגרם לי להתפתח מוזיקלית ולשמוע זיופים, להבדיל בין צלילים נכונים ובין לא נכונים. אנשים שמזייפים לידי אני דווקא שומעת! כשהם מדברים אני לא שומעת אותם, אבל אם הם מזייפים בשירה אני שומעת הכל, זה מטורף".
אוזי ואמיר ב-Amir's Guitarhot // צילום: מלכיאל מלייב
ההכרה בכבדות השמיעה והשימוש במכשירי שמיעה בטח לא באו בקלות.
"לקחתי את זה כמשבר. חשבתי שזה לא מגניב ובעיקר משהו של זקנים. אבל הכל השתנה כשהלכתי לאודישנים של תכנית ריאליטי מוזיקלית. אמרו לי שיסדרו לי שם הנגשה, וכשהגעתי לאודישן שום דבר מזה לא היה והשופטים ישבו מאוד רחוק. לא יכולתי לקרוא את השפתיים שלהם ולהבין מה הם שואלים אותי. במשך כמה דקות היה שם שיח חירשים חסר אונים, הייתי בתוך בועה שחורה. הרגשתי כל כך רע, כמו באיזה סרט אילם, ורציתי שזה ייגמר. אמא שלי ראתה את זה בחדר האחורי ומסתבר שהריצו עלי צחוקים שם. בתחקיר היה כתוב להם שאני לא שומעת טוב, אבל עדיין לא הצהרתי על עצמי כזמרת כבדת שמיעה כי עוד היה לי קשה להודות בזה. פתאום הם התחילו לדבר אלי כמו שמדברים אל חירשים וזה היה מזלזל בעיני. זו הייתה טראומה. זה היה הקש ששבר את גב הגמל ואמרתי לעצמי שלא אתן שהמוזיקה, שהיא המקום הכי חזק שלי, יוחלש כי אני שמה לעצמי מכשול. ישר אחר כך הלכתי למכון שמיעה וזה היה הדבר הכי מדהים שקרה לי. פשוט נרגעתי ושמעתי את עצמי פתאום. הגעתי למנעד קולי מאוד גבוה מבלי להתאמץ, שמעתי ציוץ של ציפורים, רשרוש של מפתחות האוטו. אפילו שמעתי חספוס בקול של אמא שלי, שלא ידעתי שקיים. אלה היו דברים מאוד מרגשים".
זה עוזר גם שהמכשירים של היום קצת פחות בולטים ומגושמים מאלה של פעם?
"כל התפיסה של מכשירי השמיעה זה משהו שאני רוצה לשנות. זה לא רק של מבוגרים. אני הולכת להוציא מכשירי שמיעה סופר מגניבים, מעוצבים יפה וכאלה עם גולגולות. אני רוצה להגיד 'הנה, אני מגניבה, אני צעירה ואני הולכת עם מכשירי שמיעה'. להיעזר במכשיר זה הרבה יותר סקסי לשמוע מאשר לא לשמוע, להסתכל על אנשים כמו אלפקה, לבקש מהם שיחזרו על משפטים או לקרוא את השפתיים שלהם בסתר כמו איזה סטוקר".
כאמור, היום היא בשיאו של קמפיין ההדסטארט וחולמת להוציא אלבום. בזמן זה היא נחשפת לאנשים שקנו מראש כרטיסים להופעות, מוזיקאים שחברו אליה להופעת תודה בדמות ערב להקות (5 בנובמבר במועדון "האזור" בתל אביב) - כגון Oceans on Orion, Buckets & joints, Gun down horsess והקרקס של דולי, והיו אפילו כאלה שתרמו גיטרה שתוגרל עבור מי שיתרום לפרויקט. על הדרך היא גם עובדת על המופע "זמרת באקווריום", שינגיש את נושא כבדות השמיעה בקרב מוזיקאים. השאלה מה יגיע קודם – המימון לאלבום או התיק האובד, עדיין נותרת באוויר. ובכל זאת, גם בתוך הבועה הזו, יש איזושהי נחמה.
"אני מושכת המון תשומת לב, כי אני גבוהה, מקועקעת, הולכת עם חצאיות מיני וגרביוני רשת" היא מסבירה. "אז אני מרגיש גם מבורכת בכל הניתוק הזה, כי נחסכות ממני הערות ברחוב כמו 'איזה גוף', 'איזה גרביונים, דייג שכח את הרשת שלו'. ככה אני אפילו לא שמה לב למבטים. גם יש אנשים שמקנאים בי על זה. בת הזוג שלי מספרת לי שהשכנה מעליי מתלוננת כל הלילה ובוכה לבן הזוג שלה ויש ילד שמשחק בכדור ומרעיש, ואני פשוט לא שומעת כלום".
• או מיי גאד: כך נראית היום ג'אניס מ"חברים"
