אחרי שתי מהדורות של הפסטיבל הבינלאומי בפארק הירקון, ולאחר שהשלישית הצליחה לקיים את כל מה שהבטיחה - וזה לא מעט, אפשר להכתיר את DGTL כאחד הפסטיבלים המוצדקים ביותר שעשו עלייה ארצה, את מפיקיו ומארגניו כצדיקים ואת האירוע עצמו כהצלחה מדהימה, ולקוות שהמסורת הזו תמשיך לנצח.
• דרישה מרוטרדם: שתפו את פלשתין באירוויזיון
• "בוחרים במשפחה" נגד שקע ותקע
• אלירז בנה סוכה, אילנית עשתה לו שיימינג
ארטבט בפסטיבל DGTL // צילום: אלברט ללמאייב
ימים בודדים לאחר שבאותו מקום בדיוק הפתיע הפסטיבל המתחרה bpm את אלפי מבקריו עם הפקה מרשימה, ארבע במות, סאונד חסר פשרות ואווירה של חו''ל, הגיעה המהדורה השלישית של DGTL והעלתה את הרף. לא שצריך לבחור, יש מספיק ביקוש לשני הפסטיבלים להתקיים מדי שנה במקביל, ולראייה עשרות האלפים שפקדו את שניהם. DGTL כיוונו ללא פחות מ-25 אלף מבקרים, והיעד נכבש. לא שזה יפתיע את מי שביקר בפסטיבל בשנה שעברה והחליט כבר אז להפוך את החוויה האמנותית הזאת למסורת.
על השמות הבינלאומיים שפיארו את הליינאפ האלקטרוני, אולי המרשים ביותר שאי פעם ישראל התברכה בו - למעט פסטיבל ראש השנה 2017 הבלתי נשכח של מועדון הבלוק שנמשך על פני שלושה ימים - באמת שאין צורך להתעכב. מובילי הטכנו וההאוס הבינלאומיים הופיעו בזה אחר זה והוכיחו שפסטיבל שכזה יכול ואף צריך להתקיים על פני יותר מיום אחד. אמנם הרצון להיות בשניים, שלושה או אפילו בארבעה מקומות בו זמנית הוא חלק בלתי נפרד מפסטיבל בסדר גודל שכזה, אבל אין לי ספק שהקהל יעדיף לוותר על במה אחת או שתיים, בשביל למתוח את החוויה המדהימה הזאת על פני יומיים במקום יום אחד.
בתחילת העשור הנוכחי נעשו ניסיונות לקיים פסטיבלי מוזיקה בינלאומיים בישראל. היה דיבור על לולהפלוזה תל אביב, פסטיבל רוקנרולר בבלומפילד של שוקי וייס הפיח תקווה קטנה אך נעלם לאחר מהדורה אחת. מי היה מאמין שדווקא פסטיבלים של מוזיקה אלקטרונית, ויתרה מזאת של מוזיקת טכנו, שפונים לקהל מצומצם לעומת רוק מיינסטרימי, הם אלה שיתקעו יתד בפארק הירקון, שיציגו סטנדרטים חסרי תקדים של תאורה, סאונד ותפאורה בישראל, ושישימו אותנו על מפת הפסטיבלים הבינלאומית עם ליינאפים שמצדיקים אפילו טיסה לארץ? כבר נתקלתי בתייר צרפתי שהגיע לישראל במיוחד לפסטיבל. יש יותר כבוד מזה?
ומילה לסיום - לא רק להפקת הפסטיבל מגיע שאפו, אלא גם למוזיקאים הישראלים שלקחו בו חלק והשתלבו כמו חלקים של אותו הפאזל, בין שמות עצומים כריצ'י הוטין ואמלי לנס. מגית קקון, רד אקסס, ז'ניה טרסול, חיים ועוד, אולי מתקבלים עבור רבים בארץ כמו חימום לדבר האמיתי, כשלמעשה מדובר בשמות בינלאומיים לכל דבר ועניין, שמזה שנים עושים לנו ולעצמם המון כבוד בחו''ל.
אם היה איזשהו ספק בנוגע להיותה של ישראל מעצמת מוזיקה אלקטרונית, בא פסטיבל DGTL תל אביב השלישי והוכיח זאת, עם תשע שעות רצופות של שכרון חושים. אז מתי נפתחת המכירה ל-DGTL 2020?
• לידיעת אופירה: אייל גולן סולח לך
• "הנערים": אין צד צודק, אין צד מנצח
• פייק ניוז: השמועות שאין עליהן מחילה
• כל התרבות, הרכילות והבידור - עכשיו באינסטגרם!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
