אני אוהב את נטע ברזילי. רק לפני שלושה שבועות השתפכתי פה במחמאות על ההפתעה האינטימית המקסימה שהיא הכינה למעריציה, דוגמה מובהקת לכישרון הענק שלה, שקצת התגעגענו אליו. אני גם נפעם מהכישרון של עומר אדם. למיתרי הקול של הזמר הצעיר יש שכל נפרד, כזה שמאפשר לו להפוך כל שיר לשלו ללא מאמץ, וברוב הפעמים גם להביא תוצאה משופרת ומעניינת יותר של המקור, יהיה אשר יהיה.
והנה יצא הדואט של שניים מהזמרים המוכשרים ביותר בישראל, בלי הגזמה. היא הוכיחה את זה בענק על במת האירוויזיון, הוא הוכיח את זה עם כיבוש פסגות דוגמת פארק הירקון. תוסיפו לשני הכישרונות האלה את דורון מדלי, המלחין המצליח ביותר בישראל בעשור האחרון; מלך הלהיטים אבי אוחיון; המפיק הצמוד של נטע אריאל אבשלום; ומי שעבד עם שמות כמו מדונה וכריסטינה אגילרה, ינון יהל; ותקבלו משוואה שתוצאתה חייבת להיות לא רק להיט ענק, אלא גם שיר מעניין, לכל הפחות.
אבל נעימת המערבונים הקצרצרה שפותחת את השיר היא הדבר היחיד שאפשר לסבול בשיר הזה. הטקסט? שלשול חסר צורה. הקצב? בנאלי להירדם. הקול של נטע? מתנשא ומרתיע. הקול הנמוך של אדם כשהוא שר את הפזמון? לא קשור וצורם. זרזיף המוטיבים הים-תיכוניים מוסיף טיפונת עניין, אבל גם הם כפויים על השיר. וממילא, חודשים אחדים אחרי שיצא "פאוץ'", המוטיבים האלה מתקבלים כאח מכוער וצולע של המקור.
ואם כבר הזכרנו את "פאוץ'" (הטיפשי כשלעצמו, אבל ללא ספק מעניין יותר מהלהיט אינסטנט הנידון), שגם עליו עבדו שורה של קודקודים בתעשייה - "BEG" נשמע כמו משהו שג'ורדי היה עושה תוך חצי שעה, מתוך שינה, כשהוא חולה, על אנטיביוטיקה לסוסים.
יש רק דבר אחד שהשיר הזה מצליח להשיג, וזה להיות מידבק. בדיוק כמו במקרה של "פאוץ'", ששני דברים עיקריים אחראים להצלחתו – שמה של המבצעת שלו ויכולתו הפלאית להתברג במוחות מאזיניו, גם "BEG" ניחן באותה תכונה מעצבנת, שבגללה אנשים יזמזמו אותו בכל מקום למורת רוחם של אלו שהצליחו להתחמק מהחיידק. אם היה לו קליפ צבעוני וסקסי כמו זה של נועה קירל, הילדים גם היו צופים בו במחזוריות וללא הפסקה. מזל שאין אחד כזה.
רק לפני שלושה שבועות היא הפתיעה לטובה. לקריאת המאמר לחצו על התמונה // צילום מסך
"BEG" ("להתחנן") ממשיך מסורת ארוכה של מוזיקה שלא צריכה לגרום לך לחשוב, להזדהות, או להרגיש משהו מעבר לשמחה פשוטה, הכי פשוטה שיש. כמו פעוט שרואה בפעם המאה פרק של טלאטביז ונהנה כל פעם מחדש מאותן התרחשויות - מספיק שהשיר יהיה דביק וצבעוני, כדי להצדיק את המגפה הבאה. מי צריך יותר מזה? בטח שלא גלגלצ. השיר יככב בפלייליסט, סביר להניח שגם יכבוש את פסגת מצעד ההשמעות תוך רגע, והשלשול ישלשל לכיסם של כל המעורבים לא מעט כסף.
מילא אדם, שהטקטיקה שלו היא להוציא 20 סינגלים בשנה ומה שתופס תופס, מילא מדלי, ששותף לכל השירים בצמרת מצעד שירי החתונות הנדושים – סליחה, הגדולים של העשור, מילא אוחיון, שידו בכל שיר שני בפלייליסט, מילא אבשלום, שעדיין מתרגל למעמד, מילא ברזילי, שהשיר הזה הוא בסך הכל המשך ישיר של שני להיטים מקושקשים אחרים שלה, מילא יהל העסוק עד מאוד, אבל... אה לא, רגע, נגמרו התירוצים, מניתי את כל ששת המעורבים בבדיחה הזאת. אז כנראה שבאמת לא צריך לצפות מהמוזיקאים המצליחים ביותר בישראל ליצור יותר משעטנז של כלום ושום דבר כמו זה. לחיי הפאוץ' הבא. אה-הה, אה-הה.
2010-2019 | מסכמים עשור:
• תוכניות הטלוויזיה המביכות של העשור
• אלבומי העשור של כתבי "ישראל היום"
• עידן הבינג': הסדרות הגדולות של העשור
• סיפורי האהבה הגדולים של העשור
• כל התרבות, הרכילות והבידור - עכשיו באינסטגרם!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו