"חופשיה", האלבום החדש של דיקלה ששוחרר השבוע, עורר אצלי ויכוח פנימי שלא מצליח להגיע להכרעה: האם אמנים יוצרים צריכים להראות שינוי/ התפתחות/ העמקה/ גיוון מאלבום לאלבום, או שדווקא בחירה בנקודה ברורה ויצירה של חותמת אישית מוגדרת היא הישג משמעותי יותר?
מצד אחד, הקול וההגשה של דיקלה הם קסם ייחודי כל כך שבכל פעם מחדש נוגע ישר בלב. הפגמים קטנים שבו, השריטות וסימני הזמן בולטים כל כך על הרקע הסטרילי של הפקות מלוטשות ונקיות אצל כוכבים אחרים. מצד שני, ב"חופשיה" כמה פעלולי אולפן וקונצים של מפיקים הקהו את החספוס, ולטעמי פגעו בקסם הזה.
מצד אחד, כיף להתענג על רומנטיקה דרמטית, על סיפורים מלודרמטיים סטייל סרט ערבי, על סיפורי אהבה שנסדקו או דהו. מצד שני, חסרים בכתיבה של דיקלה עומקים וצדדים שיוצאים בראיונות שהיא מעניקה. עולם הרגשות שמוגדר על ידי רצף הדימויים יין־דמעות־שפתיים־לילה־שיגעון, שמאפיין את דיקלה מתחילת הקריירה שלה, מתקיים גם פה, אבל מרגיש כמו המשך אורגני של "סיפור אופטימי" (אלבומה הקודם), ולא כמו מבט חדש או שונה.
מצד אחד, ההתכה של ספרד ומצרים היא בחירה מוזיקלית מדויקת מאוד כדי לשאת טקסטים כמו של דיקלה. כוחם של הסגנונות שאיתם היא מתכתבת הוא תחושה של גולמיות מסקרנת, של יצירה שפגמיה מדגישים את אנושיותה. מצד שני, ההפקה המעודכנת והעיבודים המהודקים נשמעים נהדר אבל גורמים לרגש להישמע סינתטי.
במהלך השנתיים האחרונות האלבום הזה הצליח לייצר כבר כמה להיטים, אבל הם יוצרים רצף אחיד לחלוטין עם הלהיטים שקדמו להם, ואולי מדגישים כמה שיטת הסטרימינג פגעה בקונספט של אלבום. יש פה כמה שירים שממש מגרד לראות ולשמוע בהופעה, אבל אין פה את השיר הזה שיהפוך את "חופשיה" לנקודה משמעותית בקריירה של דיקלה.
"חופשיה", דיקלה
• שירי: "לירן עושה לי קיצי עד שאני נרדמת"
• איראן הרגה כוכב טלוויזיה אמריקאי
• עומר אדם חוזר לבמות עם טוויסט
• הכוכבת האמיתית של "הכוכב הבא"
• ירון לונדון: אמיתי או פרובוקטור?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו