רותי בקר היתה משוררת וצלמת ישראלית ממוצא אמריקני, שהלכה לעולמה לפני כשנתיים בגלל מחלת הסרטן. ילדיה החליטו להנציח את אמם באמצעות פנייה לאמנים שילחינו את שיריה ויבצעו אותם. כך נולד הפרויקט "אמנים שרים רותי בקר", שבמסגרתו גיא ויהל מעניקים לחנים לשיריה ומשתפים פעולה עם מבצעים שונים.
השיר הראשון מתוך הפרויקט הוא "הלכת לבלי שוב", שמבצעת אסתר רדא. "יהל התקשר אלי וסיפר לי על הפרויקט שהוא וגיא מפיקים, וזה נורא ריגש אותי", מספרת רדא. "הם שלחו לי טקסטים, רובם באנגלית וחלק מתורגמים, והשיר הזה, שכבר היה מתורגם, ישר תפס אותי. בהתחלה הייתי אמורה להלחין את השיר אבל הייתי בתקופה מאוד עמוסה, ויהל הציע שהוא וגיא ילחינו. לא יצא לי הרבה לשיר לחנים של אחרים, אבל העבודה עם גיא ויהל היתה ממש מהנה וכל הפרויקט הזה נורא מרגש".
לדברי רדא, ברגע שנכנסה לפרויקט היא קיבלה ספר שכולל שירים וצילומים של בקר המנוחה, "קנה לי גן עדן הלילה". "כך התחלתי להכיר אותה", היא מספרת, "קראתי את השירים וראיתי את הצילומים. היא היתה שותפה להוצאת ספר, אבל לא הספיקה לראות אותו. היא נפטרה במהלך העבודה על הספר. הילדים שלה מדהימים בעיניי בזה שהם מגשימים את החלום שלה. פגשתי את המשפחה וצילמנו את הקליפ בבית של רותי, שנשאר כמו שהוא היה".
לפני חודשיים ילדה רדא את בנה השני, סלה, בעיצומה של תקופת הקורונה. "האמת שזה בא קצת בטוב ללדת בתקופת הקורונה", היא צוחקת, "לעומת ההיריון הקודם, לפני שש שנים, שהיה בתקופה עמוסה בעבודה. אז חזרתי לעבוד שבועיים אחרי הלידה. הפעם היה לי זמן להתייחס להיריון, על הטוב ועל הרע שיש בו. פתאום יש זמן משפחה, הכל היה נורא נינוח. גם הלידה היתה תיקון ביחס ללידה הקודמת".
הצלחת ליצור בתקופה הזו?
"בתחילת הקורונה חשבתי שזה זמן מהמם ליצירה. הוצאתי אלבום במאי, כשעוד הייתי בטוחה שעוד רגע נחזור להופיע ונשיק אותו על הבמה. אבל זה לא קרה. המון דברים נתקעו ובוטלו. היה שיתוף פעולה עם קרולינה, שלא עלה על הבמה אחרי המון חזרות. כרגע אני עושה קצת הופעות ללא קהל. זה מה שיש, אבל זה מוזר, זה אחר, מרגיש פחות קרוב, כמו לעשות חזרה מצולמת. אני מתגעגעת מאוד לבמה. אני כן מנצלת את הזמן לכתוב שירים אבל אני רוצה לראות הצגה, ללכת להופעה. אני מתה שזה יחזור כבר. שמחה על המענקים שניתנו, לפחות זה, משהו שעוזר לאמנים שלא עובדים כמעט שנה".
רגע לפני שפרצה הקורונה עלית על במת תיאטרון חיפה עם מחזמר מקורי בשם "ג'נטלי".
"נכון, וזה מאוד עצוב שבקושי רצנו איתו. עבדנו עליו המון, וזה מחזמר מקורי שהושקעו בו המון אנרגיה וזמן. עלינו בסוף ינואר, ורצנו איתו בקושי חודש. זו הצגה שבאמת כל אחד חייב לראות, ולצערי היא לא הספיקה לגעת בהרבה אנשים. אני גם לא יודעת אם היא תחזור לבמה. אני כמובן מאוד מקווה שכן. ובכלל, אני רגילה להיות בכל מיני מקומות, לפגוש בכל פעם אנשים חדשים, ופתאום את מוגבלת ל־1,000 מטר מהבית, בלי לדעת מתי נחזור, בלי מתווה יציאה. אני מסתכלת על ניו זילנד ואני מקנאה". טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
